“יש לי חלום שיהיה הזדמנות שווה לכל ילד לממש את עצמו”

ח״כ משה ארבל מש״ס נשא אחה”צ את נאומו הראשון במליאת הכנסת שם אמר כי הוא חולם שלכל ילד תיהיה שוויון הזדמנויות.

את נאומו פתח בכך שהודעה על האמון והפרסון שניתן לו. “מבחינתי זו הזדמנות לעשות כל יום את הדבר הכי גדול בעולם. כדברי רבי קלונימוס קלמן מפיאסצנה, ה”אש קודש” כפי שהיטיב לתאר תלמידו, מנקה הרחובות הידוע, הגיבן הקדוש מרחוב הירקון בתל אביב, את שאמר לתלמידיו מתוך האש במחנה אושוויץ: “הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר”!

במחקר שבוצע באוניברסיטת וושינגטון על ידי מומחי ביו-סטטיסטיקה נקבע כי: “המיקוד בדואר (ה”זיפ קוד”) שלך הוא המנבא בצורה הטובה ביותר את מצב הבריאות שלך בעתיד יותר מאשר הקוד הגנטי שלך!”. משמעות הדברים היא, שישנה השלכה ישירה בין מקום המגורים של האזרח לבין מצבו הרפואי והשירות הרפואי אותו עתיד הוא לקבל.

פרופסור קונלי, סוציולוג מפרינסטון ניו ג’רזי אמר: שאם נולדת עם גנים של אלימות בשכונת פשע, אם תישאר בחיים, אולי תמצא את עצמך בכלא. אבל אם נולדת עם גנים של אלימות בשכונת פאר ככל הנראה שתגיע לדירקטוריון.

במדינת ישראל ששטחה כשטח שכונה בקליפורניה לא הגיוני ולא נכון שתישאר פריפריה.
אחרי 71 שנים אנחנו צריכים לעשות הכל להמשיך לחתור לצמצום פערים בחברה, להאמין ולהפנים ללא קשר לקואליציה ואופוזיציה ששירותי בריאות, שירותי חינוך, שירותי רווחה, חייבים להיות שווים לכל נפש. שלחלוקה ההיסטורית של הכנסות בין רשויות מקומיות אין מקום ב 2019.
אין שום היגיון בכך שילד בבאר שבע או בבית שאן או בפזורה הבדואית יקבל שירותי חינוך בריאות ורווחה באופן שונה מילד בתל אביב גבעתיים או בכפר שמריהו. עלינו לעשות הכל כדי שמחקר ה”זיפ קוד” לא יחול על ישראל לא בבריאות לא בחינוך ולא ברווחה.

אבקש היום לפתוח את נאומי הראשון ולספר עלי, כמתמחה בעריכת דין, לפני כשש שנים, אחרי תקופת לימודי התואר הראשון והשני במשפטים התמחיתי בבית משפט השלום ברמלה אצל רשמת ההוצאה לפועל. לשכת ההוצאה לפועל ברמלה ריכזה בקירבה את תמצית הקושי הכלכלי האנושי עלי אדמות. אזרחים רבים תושבי לוד והסביבה, יהודים וערבים, עניים ועניים עוד יותר אשר הגיעו בדרך כלל בצו הבאה לחקירת יכולתם הכלכלית.
בכל בוקר הייתי פוגש את “השוטר מעודה” ועוד לפני עיון בשאלונים של החייב הייתי מקבל ממנו פרופיל על החייב, אך הפרופיל אשר חזר על עצמו כמעט כל פעם, באופן מזעזע, היה התיעוד של “השוטר מעודה” בו סיפר כי ממרום שנותיו במשטרה הוא כבר “זכה” להביא לחקירת יכול לחייב את הסבא של החייב, את ההורים שלו, וזה הוא דור שלישי של חייבים…
התחושה הקשה הזו שליוותה אותי מהכרונולוגיה של העוני, היא זו שהביאה אותי לבניין זה, ומיד עם כניסתי כעורך דין מתחיל וכיועץ חקיקה של ח”כ יואב בן צור פעלתי רבות לקידום חקיקה לאימוץ דו”ח הועדה למלחמה בעוני, לביטול ריבית פיגורים לחייב משלם ועוד.

יש לי חלום. בחלומי האופק של כל ילדי ישראל יהיה אינסופי. בו תהיה הזדמנות שווה לכל ילד לממש את עצמו ואת הפוטנציאל שלו, גם אם הוא נולד בחורה, בביתר עילית או בקרית שמונה.

תושבי עיירות הפיתוח ותושבי הרשויות החלשות זכאים וראויים, דווקא בשם השוויון, לכל כלי שיוציא אותם ממעגל העוני, הן לכפל תמיכות, והן לתקצוב דיפרנציאלי בחינוך בריאות ורווחה, ההשקעה הממשלתית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית חייבת להיות כזו שתביא לאורך זמן שינוי אמיתי. השקעה שתטפח מנהיגות ותעצים את התושבים.
אני רוצה לומר לך מעל במה זו כבוד השר הרב אריה דרעי, אם תמשיך במגמות אותן התחלת אין לי ספק שנצליח בעוד 4 שנים להגיע למצב שלא תהיה משמעות לפריפריה במדינת ישראל ונצליח להביא לתושבים בשורה של צדק חלוקתי.

חברי חברי הכנסת,
בספר “סולם יעקוב”, שיצא לאור לאחרונה, בו מתוארים סיפורים קטנים רבים על אדם גדול אחד, הגאון הרב יעקב אדלשטיין הרב של רמת השרון, מסופר כי בעת מחלתו כאשר לא היה מסוגל לדבר והתבקש מקלינאית התקשורת לבחור שתי מילים עליהם התאמן כדי להשיב את דיבורו שאבד היו המילים שבחר: “אמן” ו”תודה”.
ניתן ללמוד מכך את תמצית אורחות חיינו בהכרת הטוב הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו, ובכך ברצוני להודות לשר הרב אריה מכלוף דרעי, אשר בשנים האחרונות זכיתי לשרת כראש המטה בלשכתו, בתקופה זו למדתי ממנו המון על כיצד נראית מסירות לצרכי הציבור ועל ההתמסרות הרבה לצמצום פערים בחברה ללא פשרות.
בעמדי כאן ביום זה כשלוחם של מועצת חכמי התורה בנשיאות מרן חכם שלום הכהן, וכשליחם של רבבות עמך בית ישראל, אשא תפילה כי יתקיים בי מאמרו של רבן גמליאל בפרקי אבות “כל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסייעתם” וכפי שפירש במדרש שמואל “שזכות האבות של כל הציבור היא המסייעת לעוסקים בצרכי הציבור”. ויהי רצון שזכות מרן רבינו עובדיה יוסף תגן בעדנו שחפץ השם בידינו יצלח לקדש שם שמים.
ועתה אשים דברי, בהכרת תודה וטובה למורי הראשון ח”כ הרב יואב בן צור, אשר לפני חמש שנים התחלתי לשמש כיועצו והוא שאיפשר לי ללמוד מניסיונם ותבונתם של ותיקי המשכן המנוסים. תודה רבה!