בתי אבות סיעודיים- הסכנות והצורך להיזהר מהן

זהירות מונעת אסון, אבל זה רק במקרי קיצון. בהקשר המדובר, זהירות עשויה למנוע אי נעימות, תשלום יתר, עגמת נפש ועוד שורה ארוכה של תופעות, אשר נקיטת זהירות מבעוד מועד היתה עשויה למנוע אותן. דוגמה מוחשית לכך, קיבלתי במהלך הקורונה, כאשר אחת מהצוות בבית האבות הסיעודי שבו מאושפזת אחת מקרובות המשפחה שלנו לקתה בקורונה והיא כלל לא ידעה זאת. אלמלא בדיקה אקראית שערכה, ספק אם היתה מתגלה עובדה זו. הדבר גרם בהלה ואף בעתה בקרב בני משפחות המטופלים ובתוך 24 שעות הגיע צוות עם ערכו בדיקה וערך בדיקות קורונה לכל המטופלים. לפעמים, מה שלא עושה (העדר) זהירות- עושה המזל, וכך הוא עשה גם בבית האבות למרבה המזל, ההפתעה והשמחה, אף לא אחד מהמטופלים אובחן כנושא תסמיני המחלה. היו שבירכו ברכת הגומל.

 סוגי סכנות האורבות בבית אבות

לפני שנים אחדות נסעתי עם מנהל בית סיעודי במרכז (גילוי נאות: חבר שלי) למקום עבודתו. הוא אמר לי אני רוצה שתתרשם, אני לא מכוון אותך, לא רומז לך. כלום. תסתובב באופן חופשי, אמר. מעניינת אותי דעתך.  לאחר כשעה, בהפסקת קפה, הוא שאל- נו. מאחר שאין טוב ממראה עיניים, ואני, במו עיניי, ראיתי, אמרתי לו דברים ששמתי לב עליהם ובאופן מוזר- או לא- כל מה שאמרתי ” התכתב” עם סוגים שונים של סכנות האורבות לשוהים בבית אבות. מאחר שמדובר בבית אבות שהניהול שלו מופתי (גילוי נאות כבר אמרתי?!) הדוגמאות היו, כמשוער, דווקא המענים והפתרונות למניעת הסכנות: המקום היה נקי, היגייני, אסתטי. התברר לי שמתבצעת הדברה אחת לשלושה חודשים. יש בו מעקות בטיחות לרוב, הליכונים, מקרר גדול ומשוכלל לאחסון מזון, ארונות עם חפצים שונים נעולים עם מנעולים. שקעי החשמל מכוסים עם מכסים המונעים כל אפשרות מגע יד אדם בהם. החלל המרכזי ממוזג בדיוק במידה הרצויה. מוזיקה שקטה ומשרה רוגע מנגנת ברקע.

בית אבות אינו מתחם מבוצר

בית אבות אינו ולא אמור להיות מתחם מבוצר, אבל הוא בהחלט אמור ומצופה שיהיה מתחם מפוקח, מושגח, שיינתן בו מענה טיפולי מכל הסוגים 24/7. שהשירותים החיוניים בו יהיו נגישים וזמינים כל העת. אילו נדרשתי לתת ציון כולל לבית האבות שבו ביקרתי הייתי נותן לו ציון מרבי. אמנם, תמיד יש מה לשפר, ומן הסתם גם שם, אבל מדובר בשיפורים שוליים בלבד, שאין להקל בהם ראש והם עשויים לשפר את איכות חיי המטופלים, אבל כאשר מדובר בצרכים בסיסיים- לאלה ניתן מענה מיטבי שם.

כאשר מי מהיקרים לנו נדרש לשהות בבית אבות, באופן טבעי גוברים הדאגה והחשש שמא הוא לא יקבל שם את המענה לצרכיו. משום כך חשוב שיתוף הפעולה ולא פחות מכך האמון ההדדי בין הצוות ובני משפחות המטופלים.

מקום בו נשמר כבוד האדם

היום שבו ביקרתי היה מעין ‘יום פתוח’ למשפחות שרצו להתוודע אל המקום באופן בלתי אמצעי. הם שאלו שאלות לא רק את הצוות אלא את המטופלים וקיבלו תמונה מדויקת על אודות המקום. מקובל להניח כי ‘אורח לרגע רואה כל פגע’, אבל אני ראיתי לא את הפגעים ואת החסרונות אלא את היתרונות הרבים הקיימים במקום.  קיבלתי דוגמה מוחשית לשמירה על כבוד האדם וככל שניתן- בהינתן המגבלות והמצב הפיזי והנפשי – גם על חירותו. התברר, כי בית אבות יכול בהחלט להיות בית בטוח לדייריו ולבני משפותיהם המקיימים עמם קשר רציף, מבקרים לעתים תכופות ועושים הכל כדי להנעים ליקיריהם את השהייה במקום.

“המאמר באדיבות יד לקשיש, דנחי דוד, ייעוץ לגיל הזהב, 052-25-44-307.”