איך שגלגל מסתובב לו

פרשת הדחת המפכ”ל רוני אלשיך, וכן, אין שום הגדרה אחרת להחלטה שלא להאריך את כהונת המפכ”ל, הזכירה לי נשכחות בפרט שאנו נמצאים בימים אלו של חשבון נפש, מה היה יחסם של העיתונאים וכלי התקשורת המזוהים עם הימין בכלל ועם אלו הסרוגים בפרט. לא אחטא בחטא ההכללה, אבל בהחלט רבים רבים מהם.

באותם ימים לפני שלוש שנים בדיוק, חגגה כל החבורה הזו בקול רעש גדול, עם תופים ומצילתיים, את בחירתו לתפקיד הבכיר, על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, והשר לבטחון פנים גלעד ארדן, בסיומה של סאגת גל הירש, פרשה לא פשוטה וסבוכה בפני עצמה; האם המינוי הוכשל בכוונת מכוון על-ידי גורמים בתוך המשטרה.

באותם ימים, היו מתי מעט אנשים שדברו, ובקול, נגד המינוי. גם כותב השורות נמנה איתם. לא אחזור ואמנה כרוכל את הנימוקים שהשמעתי אז, שדווקא התחזקו מאוד במהלך כהונתו של אלשיך. רק אציין, שהנימוקים לא היו אישיים, אלא התייחסו אך ורק האם המינוי ראוי, מקצועי נכון וטוב עבור משטרת ישראל, ולנו כאזרחים הזקוקים לשירותי המשטרה, כמעט כמו אוויר לנשימה.

ישבתי באותם ימים בפאנלים תקשורתיים שונים, וברגע שהעזתי להעלות על דל שפתיי בדל של ביקורת עניינית על המינוי, מיד הותקפתי בשצף קצף על-ידי אותם עיתונאים, שחיפשו ומצאו כל הגיג כדי לפאר ולשבח את המינוי של מפכ”ל סרוג, ימני בהשקפותיו, ואף מתנחל בעברו. הם ניסו לטרוף אותי כעדת זאבים טורפים, ולא הצלחתי להשלים ולו חצי משפט של ביקורת.

כבר ידוע הפתגם, שמקורו ככל הידוע במשה דיין המנוח, ש”רק חמור לא משנה את דעתו”. אז גם לעיתונאי הימין הסרוגים, מותר לשנות את דעתם. אבל נדמה, שלא מדובר בשינוי דיעה כלל וכלל. מה שקרה הוא דבר מאוד פשוט: רוני אלשיך, לא שירת “נאמנה” את העיתונאים הללו בכמה וכמה נושאים, ובראש ובראשונה, הנחישות וההתמדה שהמפכ”ל הסרוג גילה, בכל הקשור לחשדות הרבים והכבדים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעיתו.

הם חיפשו ומצאו אמתלאות וסיבות שונות ומשונות, גם אם חלקם היו מוצדקות ונכונות, כדי לקעקע ככל האפשר את מעמדו של המפכ”ל, וכך להחליש אותו במאמציו לחקור עד תום, לגייס עדי מדינה שנמנים עם האנשים הקרובים ביותר של נתניהו, ולהביא לגילוי האמת בפרשיות השונות של ראש הממשלה וחבר מקורביו.

גם ניצב רוני ריטמן מפקד לה”ב 433, הגוף שחוקריו הרבים עסקו באינטנסיביות רבה בכל החקירות הללו, הפך למוקד להתקפות. ושוב, גם אם היה בהן צדק, וגם שופטי בג”צ ביקרו בחריפות את אלשיך וריטמן, הרי לא זה מה שעמד לנגד עיניהם. המטרה האחת והיחידה שלהם היתה, לפעול בכל הכוח, כדי לחבל ולעצור את חקירות נתניהו.

אז בימים אלו של חשבון נפש, נזכרתי באותם ימים, כדי לראות איך גלגל מסתובב לו, וכיצד כל אותם חוגגים שפיארו, היללו ושיבחו את המינוי של אלשיך, חגגו בימים אלו את הדחתו משנת כהונה נוספת. גם אם אין חובה להאריך כהונת מפכ”ל, די ברור מאילו מניעים התקבלה ההחלטה הפעם שלא להאריך את המינוי.

שנה טובה וגמר חתימה טובה.

בני רבינוביץ הוא עיתונאי ופרשן חרדי