הרב אמיר קריספל בטור מיוחד לאתר לדעת לזכרו של מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל

ומשה בן מאה ועשרים  שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה (דברים לד)

בבואנו לכתוב על משה רבנו של הדור, מרן מאור ישראל, גאון עוזנו ותפארתנו, רבנו עובדיה יוסף זצ״ל אשר זכיתי לשמשו כ-24 שנים. ורבות למדנו והתפעלנו מהנהגותיו היום יומיות. על כל צעד ושעל. אולם ביותר נחקקו בליבי דבריו האחרונים של מרן זצ״ל אשר נאמרו מתוך שיקול דעת בהיר וברור ומתוך יסורים נוראיים, ״טוב מותי מחיי״. הסבל שסבל בחצי שנה האחרונה היה בל יתואר, מרן סבל ייסורים קשים מאוד אבל את הכל קיבל באהבה מכיוון שידע את ייעודו בעולם הזה, תורה ועוד תורה ועוד תורה.

כשהיה ניגש לספריו וללימודו נעלמו כל הייסורים והכאבים והיו כלא היו. שבתחילה הייתה לימוד תורתו מתוך עוני וסופה הייתה מתוך ייסורים. אולם מעולם לא אמר נואש. אבל לצערנו יום לפני פטירתו כשראה שללמוד הוא לא יכול אמר טוב מותי מחיי כי כשאיני יכול ללמוד למה לי חיים.

כך הבנו אנו הקטנים את הביטוי האחרון שלו אולם לאחר עיון בספריו הקדושים ההבנה בדבריו קיבלה נדבך נוסף של מנהיג בישראל.

בהקדמה לספרו חזון עובדיה שבת חלק ה’ (ספרו האחרון שיצא בחייו) כתב על משה רבנו ע״ה נאמר לפני פטירתו שלא כהתה עינו ולא נס לחו. לכאורה למה התורה הדגישה לנו את זה וכי את מעניין איך משה נראה לפני פטירתו ואת מי זה מעניין שמשה הרגיש טוב לפני פטירתו בהמשך הפסוק כתוב ״ויבכו בני ישראל את משה שלושים יום״ לכאורה מה זה קשור לתחילת הפסוק שלא נס לחו.

מתרץ מרן זצ״ל בספרו שאילו משה היה זקן וחולה ולא יכול היה לצאת ולבוא והיה נמשך זמן רב. עם ישראל, צאן מרעיתו, היו שוכחים ממנו ולא היו מספידים אותו כראוי ולכאורה תמוה. למה היה חשוב למשה שלא ישכחו אותו ויספידו אותו כראוי?

כתוב בישעיה פרק מ פסוק א. ״הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו״ בהבנת הפסוק מסביר מרן שיש מעלה בהספד על צדיק כאשר אנשים ששומעים את מעלותיו ומידותיו ומעשיו של הצדיק. והם מתעוררים לתשובה, מתחזקים ומקבלים על עצמם לשפר מעשיהם ולהידמות לצדיק.

הזכות הזאת עומדת לצדיק ובשמיים מעלים אותו מעלה מעלה על כל קבלה שאנשים מקבלים על עצמם וגם אותו צדיק שבזכותו חזרו בתשובה אינו נותר כפוי טובה אלא עומד תחת כסא הכבוד ומתפלל עבור אותו אדם שקיבל על עצמו לשפר את דרכיו, ולא נח ולא שקט עד שמתקבלת תפילתו, כל זה בצדיק שלא שוכחים אותו ומספידים אותו כראוי.

אבל לצערנו יש צדיקים שלא זכו שיספידו אותם כראוי והיו חולים בסוף ימיהם ולכן אין איש שם על לב להתחזק ולהיטיב דרכיו בזכות הצדיק ולכן גם אותו צדיק לא צריך לטרוח למעלה בשביל בני האדם ונח על משכבו בשלום. לכן מרן זצ״ל חשוב היה לו שיזכרו אותו והמטרה היחידה הייתה שגם לאחר פטירתו יהיה חיזוק בעם ישראל כמו שבחייו דאג לכלל ישראל, כך לפני פטירתו דאג שיהיה חיזוק גדול וברוך ה׳ רואים אנו איזה חיזוק גדול נעשה בעם ישראל. זכה מרן בפטירתו יותר מחייו שלמעלה ממיליון איש ליוו אותו ועוד רבבות שלא יכלו להגיע מפאת קושי הדרך וכולם ברוך ה׳ התחזקו והתעוררו בתשובה וזו הייתה מטרתו. חיזוק כלל ישראל

מרן זצ״ל בחייו דאג לכלל ישראל בכל העולם ובפרט לחינוך ילדי ובנות ישראל ובפרט לתלמידות היקרות של ״חיי שרה ומורשת דליה״ דאגה יום יומית וזכינו שכל הנהגת בתי הספר תהיה על פיו ודאג בדאגה של ממש הן ברוחניות והן בגשמיות ושמח מאוד לשמוע על שמו הטוב והנהגותיו של בית הספר והסמינר.

לכן חובה קדושה ובצידה זכות גדולה. למורות לתלמידות ולהורים ביתר שאת וביתר עוז להתחזק ולהתעורר לזכותו של אבינו, מנהיגנו, רוענו וגדול דורנו ודברים שנוכל ללמוד מהנהגותיו, מתורתו ומציוויו כדי לעשות נחת רוח לבוראנו ולרבנו זצ״ל ויהי רצון שתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ויעמוד בתפילה להצלחת מוסדותינו ונזכה לראות במהרה בביאת גואל צדק במהרה בימינו.