מהתבוננות בחנוכיות, ניתן לראות שכמעט בכל החנוכיות (אם לא בכולן), השמש גבוה יותר מכל שאר הנרות.
נשאלת שאלה, מדוע זה כך? הרי הוא רק השמש, זה שטכנית מדליק את הנרות והעיקר הם הרי נרות חנוכה עצמם.
השמש הוא רק “הפועל” שמבצע את פעולת ההדלקה.
הוא האמצעי בלבד.
המטרה היא כמובן נרות חנוכה.
לאור זאת, השמש היה אמור להיות נמוך יותר מכולם ולא גבוה יותר!
אין ספק לגבי הנחיצות של השמש.
צריך שיהיה “פועל” שמדליק את הנרות (שהרי נרות חנוכה – אין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד), אבל מדוע הוא זכה להיות גבוה יותר מנרות חנוכה עצמן?
התשובה:
כדי להבין את התשובה לשאלה הזו, צריך להתבונן במסר מיוחד של נרות חנוכה אלינו.
כל יהודי הוא כמו נר חנוכה.
תפקידו להאיר את העולם, להאיר את החושך.
כל אחד בדרכו שלו, עם הכישרונות שקיבל מבורא עולם ועם התפקיד הייחודי שלו.
אם אתה משתמש בכישרונות שלך כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר וכדי להאיר את העולם, אתה מקיים את שליחותך כאן בעולם.
אבל, מתברר שיש דבר נעלה יותר מאשר להאיר את העולם!
לגרום לאדם אחר, לממש את הכישרונות שלו ולהביא אותם לידי ביטוי, זה אף נעלה הרבה יותר מאשר רק להאיר עם הכח שלך.
כי לך יש כח מוגבל.
אתה רק “נר” אחד.
כמות האור שנר אחד יכול להפיץ היא מוגבלת.
אבל אם תתמקד ב- “להדליק” אנשים נוספים, הרי סך האור שיהיה בעולם, בזכותך, יהיה הרבה יותר גדול מאשר אם רק תפיץ את האור הפרטי שלך!
לגרום לאדם אחר לממש את הפוטנציאל שלו, ולהאיר את העולם עם האור האישי והמיוחד שלו, זה נעלה אף יותר מאשר רק להתמקד בלהאיר את העולם, עם הכישרונות האישיים שלך!
אין ספק שחשוב להשתמש ביכולות שלנו כדי להאיר את העולם.
אבל המסר של החנוכיה, הוא מסר הרבה יותר עמוק.
המסר של החנוכיה הוא, שאנחנו צריכים גם לפתוח את העיניים ולעזור לאנשים אחרים להביא לידי ביטוי, את היכולות המיוחדות בהם הם בורכו.
לכל נר יש את האור המיוחד שלו, אור שרק הוא יכול להפיץ בעולם, אבל יש נרות שעדיין לא התחילו להאיר. יש אנשים שעדיין לא מממשים את מלוא הפוטנציאל שלהם.
לא פעם, אדם אינו משתמש ביכולותיו, עקב דעות קדומות, או נורמות חברתיות כאלו ואחרות ולעיתים גם אמונות שהושרשו בו על ידי הוריו (ללא כוונה רעה כמובן) או פחד מכשלון.
אם אנחנו מזהים חבר, או קולגה במקום העבודה, שיש לו כישרונות שהוא אינו מביא לידי ביטוי, אם אנחנו מרגישים שיש אדם שהוא “מבוזבז” במקום בו הוא נמצא, אולי ההשגחה זימנה אותנו לקרבתו, כדי “שנדליק” אותו, כשם שהשמש בחנוכיה מדליק את נרות חנוכה וגורם להם להאיר.
לנרות חנוכה יש את השמן ויש את הפתיל, אבל כל עוד לא יבוא השמש וידליק אותם, הם לא יאירו, למרות הפוטנציאל הגדול שלהם.
לא צריך להתאמץ כדי לחפש את מי “להדליק”.
לא צריך ללכת רחוק.
באופן טבעי, יש להתחיל עבודה זו עם האנשים הקרובים לנו ביותר – בני/בנות הזוג והילדים – לאפשר ולעודד את בני הזוג לממש את כישרונותיהם המיוחדים ולעודד את הילדים לחקור ולהתנסות, כדי למצוא את האור המיוחד, שיש להם לתת לעולם.
לאפשר לילדים לגלות את עצמם, זה התפקיד המיוחד והחשוב של ההורים.
תפקיד שהוא זכות גדולה.
לא חייבים בהכרח לחפש את השליחות מחוץ לבית.
חינוך הילדים והכשרתם כדי שיפיצו את האור המיוחד שלהם – הוא אחד התפקידים הנעלים ביותר. להורים יש את הזכות לא רק “להדליק” את הנר האישי של כל ילד, אלא כהורים, הם גם יוצקים את השמן וממלאים את הכלי של הילד, כדי שיהיה לו עם מה להאיר.
יתרה מזאת, הם מעודדים ומלמדים אותו כיצד להוסיף שמן בעצמו בהמשך חייו כדי שיוכל להאיר ללא גבול. מה יותר נעלה מזה?
אבל יש נקודה עדינה שחשוב להיות מודעים אליה.
כשם שיש לנו כח “להדליק” אנשים בסביבתנו ולהטעין אותם במוטיבציה חיובית ולהניע אותם לעשיה מבורכת, כך יש לנו חלילה את היכולת “לכבות” אנשים ולדכא את החלומות שלהם.
ההדלקה והכיבוי היא באמצעות מילים.
האור הראשון בעולם נוצר על ידי מילים – “ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור”.
האור (וכל שאר הבריאה) נוצרו על ידי אמירות של הבורא.
כך הוא רצה ללמד אותנו שלאמירות יש עוצמה שבכחה לברוא עולמות. כמו כל עוצמה, ניתן להשתמש בה לשני הכיוונים.
לא פעם האנשים הקרובים לנו ביותר אומרים לנו משפטים כגון:
“במשפחה שלנו אין כשרון למוזיקה. אין לך אפילו מה לנסות ללמוד לנגן”
“חמש יחידות מתמטיקה!?! זה לא בשבילך. עדיף לך ללכת על ארבע יחידות מקסימום”
“זה מה שאתה הולך ללמוד!?! מה תעשה עם זה אח”כ? אין בזה פרנסה!”
“להיות עצמאי? אתה לא יודע שרוב העסקים נסגרים ופושטים רגל?!”
“למה אתה חושב שיהיה מישהו שירצה לקרוא את מה שאתה כותב?”
“את החלומות שלך תשמור לפנסיה. עכשיו תתמקד בלרכוש מקצוע שיפרנס אותך”
“זה מסלול מצויין! כדאי לך לסיים אותו. זה יבנה את עתידך” (לא נורא אם אתה סובל שם וזה ממש לא מתאים לאישיות שלך. העיקר שחלילה לא תפרוש באמצע).
אמירות אלו ודומות להן, יכולות בקלות לדכא חלומות, לעכב התפתחות אישית ולמנוע מאדם להפיץ את האור הייחודי שלו.
אנחנו צריכים להזהר מאוד לא למנוע מאנשים לנסות ולהגשים את החלומות שלהם.
במיוחד אנחנו צריכים להיות זהירים עם אנשים, שמושפעים מאיתנו בצורה משמעותית – הילדים (יותר מכל), בני הזוג וחברים קרובים.
נחזור לשמש. אם השמש היה משתמש באור שלו רק כדי להאיר את העולם, כמות האור שהוא היה מפיץ, הייתה קטנה יחסית ומוגבלת. אבל השמש משתמש באור שלו, כדי להדליק את הנרות האחרים. כך, כמות האור שמופצת בזכותו, גדולה הרבה יותר. אם כל נר, לא רק יאיר בסביבתו, אלא ידליק נרות אחרים, כמות האור בעולם תגדל בקצב של טור הנדסי!
זו הסיבה שהשמש גבוה יותר מכל שאר נרות החנוכה.
הוא גבוה יותר כי הוא נעלה יותר ובזכותו כמות האור בעולם גדלה הרבה יותר.
נכון שנרות חנוכה מאירים את העולם, אבל מי שגרם להם להתחיל ולהפיץ את האור שלהם, זה “הפועל” – השמש!
שלמה המלך, החכם באדם, כתב, שהנשמה היא בעצם הנר של הבורא ובמילותיו: “נר ה’ נשמת אדם” (משלי כ, כז).
נר הוא אמצעי שאיתו מאירים. הנשמה של האדם, על פי שלמה המלך, היא הנר, היא האמצעי, שאיתו הבורא מאיר את העולם.
האור לעולם, לא יורד ישירות מהבורא, אלא דרכנו.
קיבלנו את הזכות הגדולה להיות הנר של הבורא. להיות אלו שמאירים את העולם.
הבורא העניק לנו בחירה חופשית.
לנו יש את האפשרות לבחור איזה נר אנחנו רוצים להיות – האם להיות נר כבוי חלילה, האם להיות רק נר שמאיר את סביבתו, או להיות גם שמשים, “שמדליקים” את הנרות (הנשמות) בסביבתנו – בני הזוג, הילדים וכל מי שאנו באים איתו במגע.
שנזכה כולנו להאיר את האור המיוחד שלנו ולהיות גם שמשים!
חנוכה שמח!
מאמר זה מבוסס על רעיון מתורתו של הרבי מלובביץ.
תגובות