לקראת יום ז’ אדר התאספו עסקנים חשובים העוסקים במלאכת הקודש, בבית הגאון הגדול רבי שמואל אליעזר שטרן שליט”א, אודות הצורך לעורר ולחזק את מה שהיה ידוע בכל הדורות, אשר אנשי הגחש”א המתעסקים בנפטרים לאחר מלאות ימיהם ושנותיהם, היו יראים ושלמים אשר נגשו לדבר בדחילו ורחימו כבכל ענין מקודש, וכמבואר בארוכה בספה”ק.
וברצונם כעת דבר בעתו לעורר ולחזק את הדבר, ובפרט אלו אשר במשך כל שנות חייהם נזהרו לדקדק על קלה כבחמורה במסירות נפש ממש, הן בהידורי ודקדוקי מצווה הסכימו להוציא מכיסם דמים רבים, הן בשמירה על גדרים וסייגים כמו צניעות הלבוש, ועוד, בפרישות ובזהירות יתירה.
אנשים דחלי חטאין אשר בחייהם הקפידו במשנה זהירות בהתרחקות מן הכיעור ומן הדומה לו, ומכל שמץ רבב מדברים שאין רוח חכמים נוחה הימנו, מה מאוד כואב לראות כי דווקא לאחר פטירתם מטפלים בהם כאלו שאין יראת השם נוגעת ללבם וד”ל, ובוודאי שאין צער גדולה מזו לנשמה לעת כזאת אשר עומדת לפני כסא הדין למסור דין וחשבון על כל פעליו במשך כל שנות חייו.
הגרש”א שטרן שליט”א, פסק להם כי פשוט וברור, כי ראוי והגון לקחת לחברא קדישא ולכל המתעסקים בקבורה, ובפרט לכל הנוגעים בנפטר, אך ורק אנשים אשר יראתם קודמת לחכמתם, ומקפידים על צניעות נשותיהם וביתם כהלכה, ונזהרים מלהחזיק כלים אסורים, [ומה ראוי גם להיזהר בכאילו אשר אינם נוגעים בזקנם], ופשוט וברור שכל אחד מחוייב להיזהר בזה, וגם לשלם יותר מכדי דמיו עד חומש.
ולצורך כך, אף כתב מכתב חיזוק, וז”ל: הנה בכל הדורות היו אנשי החברא קדישא, שעסקו בהבאת הנפטרים למנוחתם, אנשים מובחרים בעלי שיעור קומה, יראים וחרדים לדבר ד’, מדקדקים בקלה כבחמורה, ועושים עבודתם בדחילו ורחימו, בחרדת קודש.
מצאנו לנכון לעורר כי ראוי והגון להקפיד שכל בני החברא קדישא יהיו יראים ושלמים, ללא רבב, ויהיו הליכותיהם עם אלוקים ואנשים למופת, כולל התנזרות מוחלטת מהכלים המשחיתים שנאסרו ע”י גדולי ופוסקי הדור.
ובכך יזכו למלא את שליחותם הק’ בתכלית השלימות, ותחול עליהם ברכת שמים ברוח ובגשם, עד שנזכה שיבולע המות לנצח ויקוצו וירננו שוכני עפר.
הקריאה התקבלה בקרב ציבור החרדי ויראים לדבר ה’, להתחזק בדבר יתר על שאת, ובוודאי יהיה זה תיקון גדול, ונחת רוח לצדיקים אשר בארץ המה.
תגובות