“כשהוא היה רואה אתרוג יפה, זה היה אושר בלתי רגיל. ‘זה הדר’, הוא קרא לזה, ‘זה הדר מיוחד'”.
ר’ זלמן קראו לו. עוד כנער נלווה לאביו ר’ יעקב מאיר זוננפלד לכפרים ערביים סמוך לירושלים במטרה לאתר אתרוגים כשרים ומהודרים לחג הקרב. אלו שנמצאו מתאימים נרכשו בידי ר’ יעקב מאיר מהערביים המקומיים. זלמן שהיה אז נער צעיר למד את המלאכה. שנים מספר יחלפו וזלמן, שכבר הפך לר’ זלמן יסחר בעצמו באתרוגים.
“כל המסחר באתרוגים, היה בעצם בשביל שיהיה לו אתרוג יפה”, מספרת בתו מרים זיגמן, “לאבא היה חוש לדברים יפים שירש עוד מאביו. כשהוא היה רואה אתרוג יפה, אתרוג מהודר, הלב שלו היה מתרחב מרוב שמחה. הוא היה מומחה גדול באתרוגים”.
האתרוגים העסיקו את ר’ זלמן במהלך השנה כולה. פעם בפעם נסע לחדרה לבדוק בשלומם של העצים שחכר בפרדס משפחת ברית. בשלהי הקיץ, בימים הראשונים של חודש מנחם-אב, התחילו האתרוגים להגיע אל המחסן ששכן בשכונת בתי נייטין הירושלמית. לילה שלם עמל ר’ זלמן למיין את האתרוגים; אלו מהודרים לעילא, אלו נאים ויפים, אלו בעלי צורת מגדל גבוה עם פיטם או בלעדיו, והיו גם ה”גארטעל’ס” – אתרוגים רחבים מלמעלה, רחבים מלמטה ובאמצע מעין אבנט חוצץ. וכשר’ זלמן פגש באתרוג נאה ומהודר במיוחד הוא הניח אותו בצד. ואותם אלו, הנבחרים, עשו את דרכם אל בית משפחת זוננפלד בבתי הונגרין, שם שוכנו בארונות ובמקומות מיוחדים שר’ זלמן הכין עבורם.
“אבא שמר על האתרוגים כאילו היו ילדיו. הוא היה מומחה ומבין באתרוגים”
משפחת זוננפלד כולה, על בניה ובנותיה, אחייניה ואפילו ידידי וחברי המשפחה התגייסו למשימה. תחילה בקטיף – בנסיעה לחדרה, לקטוף את האתרוגים הישר מן העץ (לימים קנה ר’ זלמן פרדס משלו), ובהמשך בניקיון האתרוגים שיועדו בעיקרם לייצוא לארצות הברית ולאירופה: “כולנו התגייסנו לעזור עם האתרוגים. אבא שמר על האתרוגים כאילו היו ילדיו. הוא היה מומחה ומבין באתרוגים. גם אנחנו למדנו להבין אתרוגים. אתרוג צריך להיות יפה עם פיטם, שקעים ובליטות, אחרת הוא יהיה “א לעמען” (לימון),” מספרת זיגמן. “אבא שלי ייצא אתרוגים לארצות הברית. אחיו לייבל שהתגורר באמריקה הפך בתקופה הזו של השנה לסוחר אתרוגים.
“כדי להכין את האתרוגים נדרשו בדיקות שונות של משרד החקלאות הישראלי ואחר כך האמריקאי. היינו צריכים להכין את האתרוגים למשלוח לחוץ לארץ. היינו יושבים עם מקלות קטנים כאלה, מעין עפרונות ומנקים את הכנימות שהיו על גבי האתרוגים בזהירות מבלי לפגוע באתרוג עצמו. כל אתרוג נארז בפשתן והונח בקופסה. לאחר מכן נערכה בדיקה של משרד החקלאות. האתרוגים הונחו בהסגר למשך כשבועיים לבדוק שאכן לא התפתחו כנימות חדשות”.
אישור מטעם משרד החקלאות הישראלי
מחסן האתרוגים הקטן המה כמרקחה; המונים גדשו את המקום, קריאות “ר’ זלמן, ר’ זלמן” נשמעו מכל עבר. ר’ זלמן שניחן בחוש מסחרי מיוחד זיהה את הקליינטים מידתית. הוא הפנה אותם אל תבנית העץ הרלוונטית עבורם. וכשהיה מאן דהוא שולף אתרוג לא לו, נזדעק ר’ זלמן: “פון וואנעט האסטו דאס גענומען?!” (מאיפה לקחת את זה?!).
והייתה גם תחרות מסחרית. בני הדודים של ר’ זלמן – משפחת פרידמן, סחרו גם הם באתרוגים, החנות שלהם שכנה ברחוב מאה־שערים. לכל אתרוג היה הסיפור שלו, ור’ זלמן הכיר את כולם היטב. הוא נהג ביושר בלקוחותיו וסייע למעוטי יכולת: “הוא היה אדם טוב לב, נתן לאנשים ולא חשב רק על הכסף. מבחינתו הכסף לא היה העיקר. העיקר היה למצוא בעבור יהודי אתרוג יפה וכשר”.
אישור כשרות מטעם בד”ץ העדה החרדית לאתרוגים של ר’ זלמן
והיו המיוחסים שזכו לאתרוג מהודר במיוחד. אותם, את ר’ אריה לוין, האדמו”ר טוורסקי, הרב גץ, ר’ משה טננבוים וגדולי ישראל אחרים הביא ר’ זלמן לביתו. שיירה של מלווים השתרכה אחריהם רק כדי לחזות באתרוג המיוחד ששמר עבורם ר’ זלמן: “כולנו התרגשנו כשר’ אריה לוין היה המגיע. ואבא ור’ אריה הגיעו מלווים בחבורת אנשים שרצה אחריהם. אני זוכרת שדוד שלי יששכר פרנקל היה דואג להביא אתרוג יפה לר’ שלמה זלמן אוירבך. וגם את הרב גץ אני זוכרת. הוא היה ידיד טוב של אבא שלי, לבוש בבגדים לבנים. אמרו עליו שהוא מקובל”.
על הקשר בין ר’ זלמן והרב גץ מעיד מכתב ישן שנמצא לאחרונה: “בס”ד. הגב’ הרבנית אסתר זקוקה לאתרוג ובאם יש צורך בתשלום אני מוכן לממן זאת, בלי נדר. בברכת גמר חתימה טובה ומועדים לשמחה. הרב גץ”. מי היא “הגב’ הרבנית אסתר” המוזכרת במכתב? האם מדובר ברעייתו של הרב גץ? ואם כן מדוע כותב הרב גץ “אני מוכן לממן זאת”, שהרי המינים צריכים להיות שייכים לנוטל? ואולי בכלל מדובר באישה שלא יכלה לממן לעצמה רכישה של אתרוג והרב גץ ביקש עבורה? ואולי מי מבין קוראי השורות יוכל לספק מידע שיאיר מכתב זה.
מכתב מאת הרב גץ לר’ זלמן
ובחזרה לר’ זלמן.
ואז, ביומו הראשון של החג, הגיעה שעתו של האתרוג של ר’ זלמן. ובבית משפחת זוננפלד עמדו כולם וציפו לראות את האתרוג. והוא נשלף, יפה, כשר, עם בליטות ושקעים, ומלא הדר. ההדר של ר’ זלמן.
תגובות