רוב מקרי הטביעה מתרחשים לאחר שעות שירותי ההצלה ובחופים לא מוכרזים

רק 6% מסך החופים בישראל מוכרזים לרחצה, כך עולה ממסמך של מרכז המחקר והמידע שהוכן לבקשת ח”כ ג’מעה אזברגה, לקראת דיון בנושא היום בוועדת הפנים. המצילים אחראים על בטיחות המתרחצים בחופים המוכרזים בלבד, על אף שבחלק מהחופים עומדים לרשותם אופנועי ים המאפשרים להרחיב את טווח ההצלה גם מעבר לחוף המוכרז. ממשרד הפנים נמסר כי אופנועי הים ממוקמים בקצוות שטח הרחצה המוכרז, כדי לאפשר הצלה יעילה גם מעבר שלטח זה.

יש שונות רבה בין הרשויות המקומיות בשיעור החופים המוכרזים, מתוך אורך החופים של הרשות – יש רשויות עם רצועת חוף ארוכה מאד ומעט חופים מוכרזים, ויש רשות אחת – טירת הכרמל, שיש לה רצועת חוף של 3000 מטר, שאין בהם אף חוף מוכרז. עיריית בת ים היא זו שהחלק הגדול ביותר מתוך חוף הים שלה הוא מוכרז: 36%. לאחריה מועצת ג’סר א זרקא 17%, והרצליה 16%.

הנתונים שמתפרסמים מדאיגים ביותר, שכן רוב מקרי הטביעה מתרחשים לאחר שעות שירותי ההצלה, או בחופים לא מוכרזים. סך הטביעות למוות ב-2016 עומד על 43 איש, מתוכם 9 בחיפה.

מ”מ יו”ר הוועדה, ח”כ בני בגין: “רבים בוחרים להגיע לחוף דווקא בשעות בהן כבר אין מציל, כדי לשמור את עורם מחשיפה לשמש, יש לעשות מעשה – הארכת שעות פעילות כוחות ההצלה האמונים לשלום הציבור בחופים”.

ח”כ ג’מעה אזברגה הציע לערוך קמפיין להעלאת המודעות בקרב הציבור ובייחד החברה הערבית בעניין מסוכנות הרחצה בחופים לא מוכרזים וללא שירותי הצלה, ולהמליץ על שיעור חובה של חינוך ימי ושחייה בבתי הספר בתיאום עם משרד החינוך.

עיריית תל אביב ועיריית אילת דיווחו לד”ר אילה אליהו, חוקרת מרכז המחקר והמידע של הכנסת כי אין בתחנות ההצלה מערכת קשר המאפשרת קשר בין המצילים למד”א ולמשטרה. במקרי טביעה שמצריכים התערבות כזו, המצילים מתקשרים ל-100 או 101. מה שגורם לעיכוב בהגעת צוותי החירום. עיריות תל אביב, אילת וראשון לציון קוראות לפיתוח נהלי עבודה מול המשטרה ומד”א, או לפיתוח מערכת קשר ישירה אליהם.

ב-2016 אירעו 523 אירועי הצלה, 460 אירועי סיוע ו-206 חיפושי נעדרים.

אין שום פרופורציה בין מספר התושבים ברשות מקומית למספר המבקרים בחופי הרחצה שלה. כך, לדוגמה, מועצה אזורית כמו חוף הכרמל, שבה מגוררים בסך הכל 27,000 איש, מארחת בחופיה בכל שנה כמיליון מתרחצים. והמושבה מגדל, בה מתגוררים 1740 נפש, מארחת גם היא כמיליון מתרחצים בשנה.

בידי משרד הפנים אין שום כלי אכיפה או סנקציה נגד רשות מקומית שאינה מתקנת את הליקויים בחוף על פי החוק, מלבד סגירת החוף, פעולה שעשויה שלא להיחשב לסנקציה, כי כשהחוף סגור, הרשות אינה צריכה להפעיל אותו, וכך חוסכת כסף.