1
1

חירות רוחנית ועצמאות מדינית

דווקא בעולם הפתוח של ימינו חיוני להנחיל לילדים את משמעות היותם יהודים. לטעת בהם גאווה יהודית, על היותם חוליות בשרשרת זהב עתיקה.

חנוכייה. צילום: לדעת
עמדה שבועית

סיפורו של חנוכה נושא עמו היבט שאין שמים לב אליו כל-כך – הזיקה של החירות הרוחנית לחירות המדינית. לכאורה אלה שני דברים נפרדים – אפשר להיות עצמאיים בצד המדיני והביטחוני ובה בעת משועבדים רוחנית ותודעתית, ולהפך. אך מתברר ששני המרכיבים האלה הולכים שלובי זרוע.

מאבק החשמונאים לא החל מתוך מניעים לאומיים, ולא נולד בשאיפה לעצמאות מדינית. הוא התפרץ מתוך הגזירות שמנעו מעם ישראל להישאר נאמן לאמונתו ולדתו. מטרת המלחמה הייתה להשיג חירות רוחנית. אבל מתוך המאבק למען העצמאות הדתית הושגה בסופו של דבר גם העצמאות המדינית.

סוף ממלכת החשמונאים

ההיבט הזה בא לידי ביטוי גם בדרך שאנו מציינים בה את נס החנוכה. היה כאן ניצחון צבאי כביר – קומץ לוחמי גרילה הצליחו להביס את הצבא הענק של המעצמה הגדולה ביותר בעולם של אותם ימים. לכאורה, ראוי היה לקשור את הזיכרון הנצחי של החג בניצחון הצבאי. למעשה, הניצחון הצבאי מוזכר בקיצור בתפילת ‘ועל הניסים’, ואילו המצווה העיקרית של חנוכה שמה את הדגש על אירוע אחר לגמרי – נס פך השמן.

כך ביקשו חז”ל להנחיל לדורות את ההכרה שעיקר המאבק של חנוכה התבטא בצד הרוחני-ערכי, שאותו מסמל פך השמן. המלחמות והניצחונות באו מכוחו של אותו ‘פך שמן טהור’, אותה נקודה של אמונה עזה ולוהטת בקב”ה, שהתפרצה אז במלוא עוזה. את הנקודה הזאת ראוי לזכור ולהנחיל מדור לדור.

המשכה של ממלכת החשמונאים משקף אמת זו מהכיוון השני. כל עוד הייתה העוצמה הרוחנית בשלמותה, הממלכה פרחה ושגשגה. דעיכתה וקריסתה החלו ברגע שאיבדה את כוחה הרוחני-ערכי ואת עצמאותה התודעתית. כשהחלה הפזילה אל הממלכות השכנות, לצד שחיתויות פנימיות, בנקודה זו נזרע סופה של ממלכת החשמונאים.

הכוח להדוף לחצים

מתברר שאצלנו, היהודים, אין עצמאות פיזית בלי העצמאות הרוחנית. שתיהן תלויות זו בזו, וכאשר נפגעת העצמאות הרוחנית, על-ידי אימוץ תרבות העמים ושחיקת הזהות היהודית, במהרה מתכרסמת ואף נעלמת העצמאות הפיזית.

חיזוק הזהות היהודית אפוא הוא צורך קיומי. חובה להשריש בלב הדור הצעיר הכרה יהודית איתנה, כדי שיבין את הטעם והמשמעות של הקיום היהודי. חנוכה הוא גם מלשון חינוך, ולא במקרה יש בחג הזה דגש על שיתוף הילדים, אם בהדלקת הנרות, אם בסביבונים ואם בדמי החנוכה הניתנים להם.

דווקא בעולם הפתוח של ימינו חיוני להנחיל לילדים את משמעות היותם יהודים. לטעת בהם את הגאווה היהודית, על היותם חוליות בשרשרת זהב עתיקה, שמתחילה באברהם אבינו, ועוברת דרך החשמונאים ושאר דמויות המופת של עמנו. יש לצקת תוכן ומשמעות לעובדת היותם יהודים.

ככל שנדבק בזהותנו היהודית ולא נרדוף אחר תרבות הגויים, נדע גם להדוף את לחציהם. דרך זו היא שתביא לנו גם חירות ועצמאות מדינית וביטחונית ואת השלום המיוחל.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

דילוג לתוכן