מהג’בלאות בבנגאזי לחיידר באירופה: הסיפור הבלתי יאומן

סאברין, (30), נולדה בעיר בנגאזי שבלוב למשפחה יהודייה שנאלצה להחביא את יהדותה מהסביבה. באופן רשמי עם עלותו של הרודן המטורף מעמר קדאפי לכס השלטון לפני 41 שנה עזבו אחרוני היהודים את המדינה, אולם מתברר כי היו בודדים שהעדיפו להישאר בארץ הולדתם על פני הגירה אל הלא נודע. כזו למשל הייתה משפחתה של סאברין. סבה ששירת בצבא לוב במשך שנים ארוכות העדיף את המוכר והידוע, גם אם הוא לא מלבב במיוחד, על פני העתיד הוורוד המובטח לו במקום זר בו יצטרך להתחיל הכול מהתחלה.

סאברין היא דור שלישי ליהודים שכאלו. סביה וסבתה שנשארו בלוב השיאו את שלשת ילדיהם למשפחות יהודיות שנשארו גם הן בהיחבא בעיר החוף בנגאזי וסאברין הייתה אחת מתוך חמשת ילדי בתם הגדולה. “חיינו כיהודים אנוסים” היא מעידה “כשסבתא שלי הייתה בחיים, בכל שבת היינו נוסעים לחווה מבודדת וחוגגים שם את השבת, בלי שהסביבה תדע מזה. חששנו לחיינו והסתרנו את העובדה הזאת”.

עם פטירת הסבתא התרופף הקשר היהודי של המשפחה, ומלבד מסורות בודדות התרחקה המשפחה עוד ועוד ממקורה והתערתה בסביבתה המוסלמית. בהיותה בגיל 17 נישאה סאברין לערבי מקומי. בעוד שלש אחיותיה נשואות לערבים שלא יודעים עד היום על כך שהן יהודיות, אזרה סאברין עוז אחרי כמה שנים בהן ראתה את יחסו הסבלני ליהודים כל אימת שהנושא עלה על הפרק, וסיפרה לבעלה על מוצאה.

שנים עברו, ועם פרוץ מלחמת האזרחים בלוב, ולאחר שאחיה היחיד שהיה חבר במליציה שנלחמה בקדאפי, נהרג במלחמה ונקבר כמוסלמי, הבינה סאברין שעתידה לא נמצא במדינה הצפון אפריקאית צמאת הדמים והחליטה לנסוע ללימודי רפואה במדינה מזרח אירופית. בעלה הערבי וילדיה הצטרפו אליה, כשהילדים, היהודים על פי ההלכה, החלו ללמוד בבית ספר קתולי בעיר הגדולה שבה קבעו את משכנם החדש.

אבל אז אירעה תפנית מפתיעה. בעודה ממתינה באחד הימים במכבסה המקומית, צדה את עיניה של סאברין מדבקה עם מגן דוד ועליה מופיע משפט יהודי. המדבקה הזו טלטלה אותה. היא הבינה שלראשונה בחייה תוכל לפגוש ביהודים המנהלים את חייהם בגלוי כיהודים לכל דבר ועניין. נבוכה, היא שאלה את בעלת החנות אם ידוע לה על יהודים המתגוררים באזור וזו ענתה כי אחיה נשוי ליהודייה מקומית וכי באותה עיר מתגוררים לא פחות מ-30,000 יהודים ומתנהלת בה קהילה יהודית משגשגת. מכאן הייתה הדרך קצרה להגעתה של סאברין לקהילה היהודית המקומית בבקשה להיות חברה בה.

מטבע הדברים התקבלה סאברין בחשדנות גדולה, ולאחר דין ודברים היא נדחתה על ידי ראש הקהילה, מחשש כי מדובר במתחזה.

בצר לה, המשיכה סאברין בשגרת חייה בתפילה ובציפיה ליום בו יתאפשר לה להתאחד עם בני עמה.

לא עברה חצי שנה וסאברין נתקלה בסרטון מיוחד שהוציא יד לאחים בשפה הערבית, הקורא ליהודים אובדים, בנים ונכדים ליהודיות שנישאו למוסלמים בארצות ערב, ליצור קשר עם הארגון כדי לשוב ליהדותם. לבה של סאברין החסיר פעימה. היא מיהרה ליצור קשר באמצעות כתובת המייל שנמסרה בסיום הסרטון ותוך דקות בודדות החל איש מחלקת הביטחון של יד לאחים לעמוד עמה בקשר. סאברין התבקשה בתחילה להציג מסמכים כי היא אכן בת לאם יהודייה ולאחר יגיעה מרובה עלה בידה להשיג את תעודות הלידה שלה, של אמה, של סבתה ושל אם סבתה היהודיות. תוך כדי התהליך הביעה סאברין את רצונה להיות יהודייה כשרה, לעזוב את בעלה המוסלמי ולרשום את ילדיה ללימודים בבית הספר היהודי המקומי.

לאחר שעלה בידה להשיג מסמכים רלוונטיים נוספים אותם התבקשה להמציא, יצרו ביד לאחים קשר עם רב העיר, סיפרו את סיפורה וביקשו ממנו להירתם לעזרתה. כשהלה נתן את הסכמתו, טסו שני אנשי יד לאחים לאותה מדינה מזרח אירופית כדי להיפגש עם סאברין, עם בעלה ועם הרב. בפגישתם עם סאברין ובעלה, הסבירו אנשי יד לאחים בשפה הערבית לבעל המוסלמי כי הם באו לעזרת אשתו היהודייה שרוצה לחזור ליהדותה וילוו את צעדיה מכאן ואילך. הבעל שהיה המום מהופעתם בחייו, הבין שאשתו רצינית בכוונותיה ושיש לה גב הן מהקהילה היהודית המקומית והן מיהודים ישראלים דוברי ערבית, הסכים להיפרד ממנה בו במקום. הוא רק הציב תנאי אחד, ולפיו הדירה ששכרו השניים מראש לחמש שנים ואת תמורתה נתנו מבעוד מועד, תישאר ברשותו.

לאחר פגישתם עם הרב, ולאחר שזה הבין את המקרה לאשורו, חגגו קארין וילדיה המאושרים את חודש החגים בבית הכנסת הגדול והמפואר באותה העיר, כשהקהילה כולה נרתמת לעזרתה וביחד עם יד לאחים עוזרת לה להשיג דירה שכורה ולממן אותה.

אחרי החגים, מתוך רצון להרחיק את סאברין וילדיה מהבעל המוסלמי שנשאר כאמור להתגורר בעיר, החליטו ביד לאחים להעביר את סאברין לעיר הבירה של אותה המדינה.

הילדים כבר נכנסו לאחד מבתי הספר התורניים המקומיים ובימים אלו עומדת סאברין לפני טקס השבה ליהדות בבית הדין בעיר.

ביד לאחים לא זנחו גם את הוריה ואת אחיותיה של סאברין. אחרי שהוריה סירבו לפניית יד לאחים לעזוב את לוב ומעדיפים להישאר בה עד יומם האחרון, שוקדים ביד לאחים בימים אלו על חילוץ אחיותיה של סאברין שעברו להתגורר בעיר הבירה טריפולי, מידי בעליהן המוסלמים. “עוד חזון למועד” אומרים בארגון “אך אנו משוכנעים ובטוחים כי בעז”ה עד לסיום השנה הנוכחית נוכל להיות כבר אחרי סיפור החילוץ של אחיותיה ושל ילדיהן היהודיים”.