שלימות העם והתורה ופחות שלימות הארץ?

במדרש תנחומא נאמר: “חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב”ה, אתה מוצא כשברא העולם חילק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל, מנין? שכן משה אמר בהנחל עליון גוים, ובחר לחלקו ישראל שנאמר כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו, אמר הקב”ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי”.

גם במדרש רבה נאמר בסגנון דומה: “אמר לו הקב”ה למשה, הן הארץ חביבה עליי שנאמר “ארץ אשר עיני ה’ אלוקיך דורש אותה תמיד”, וישראל חביבין עלי שנאמר “כי מאהבת ה’ אתכם”, אמר הקב”ה אני מכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ ישראל שחביבה עליי”.

חביבות ו”בחירה” זו בעם ישראל, מזכירות לנו כמובן את הברכה שכולנו מברכים בכל בוקר ובעליה-לתורה “אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו”. מעניינת היא הלשון המיוחדת ב’טור’ על ברכה זו: “ועוד יש ברכה אחרת על התורה, ברוך אתה .. מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה’ נותן התורה. ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מעל העמים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דברים מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו”.

כלומר, ברכה זו איננה “ברכת המצוות” על לימוד תורה, אלא ברכה מיוחדת על הבחירה בעם ישראל, שהיא דבר אחד עם נתינת התורה. כמו שאומר הב”ח שם שהיא “הודאה ושבח על מה שנתן לנו תורתו שהיא כלי חמדתו”. וכן מסביר המגן-אברהם “כשיאמר ובנו בחרת יזכור את מתן תורה, היינו שבמתן תורה בחר בנו הקב”ה מכל העמים ונתן לנו את תורתו”.

*

ידועים הם הביאורים המופלאים בתורת החסידות, ובעיקר ובהרחבה גדולה בתורתו של הרבי מליובאוויטש, על הכוונה העמוקה שמאחורי הביטוי “בחירה”:

בדרך כלל אין מושג של בחירה, כי אם “העדפה”. כאשר אדם רואה שני חפצים, למשל, שני רהיטים או שתי בתים, ומחליט לקחת לעצמו אחד מהם – אין זו בחירה אלא “העדפה”, הוא מעדיף לעצמו את הדבר הטוב בעיניו יותר. המושג האמיתי של “בחירה” הוא כאשר שני הדברים שוים לחלוטין, ואין שום אפשרות להעדיף משום סיבה שהיא אחד על השני, ואז מחליט האדם לקחת משום מה דוקא אחד מהם, ללא כל הסבר מדוע – זוהי” בחירה” אמיתית. כביכול האדם “מוכרח” לבחור בדבר זה, ללא אפשרות להחליט אחרת. הדבר למעלה מהבנתו ורצונו, אלא (בלשון תורת החסידות) “ענין עצמי”.

ו”מבשרי אחזה אלו-ה”: גם אצל הקב”ה, כביכול, לו אמרנו שהקב”ה ‘העדיף’ את עם ישראל, ניתן היה להבין שזהו ענין שקשור למעלות מסוימות, לנשמת היהודי הקדושה וכיוצא. אך מאחר והדבר נקרא “בחירה”, פירושו של דבר שמדובר בענין כה פנימי ועמוק, שלמעלה כביכול מכל ענין של מעלה וטעם, ואינו תלוי בדרגות של קדושה וכיוצא בזה.

וכדברי רבינו בעל-התניא הידועים: “ובנו בחרת מכל עם ולשון – הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם”. וכי ניתן לראות מעלה כלשהי בגוף היהודי כשלעצמו על פני גופו של הגוי? – אך דוקא בכך מתבטא ענין הבחירה, שהרי לו מדובר היה בנשמה לא היתה זו בחירה כלל, משום שלאומות העולם אין נפש אלוקית שהיא חלק אלו-ה ממעל ממש. הבחירה היא רק בדבר שכלל לא ניכרת בו שום מעלה על פני זולתו.

כלומר, ענין זה ש”בחר בנו מכל העמים” הוא ענין מופלא ועצום שלמעלה מכל הבנה שלנו, כביכול הקב”ה ‘מוכרח’ לבחור בעם ישראל, כי הם דבר אחד עם עצם פנימיותו ממש, ללא כל אפשרות למציאות אחרת.

ועם היות עניין הבחירה בישראל דבר עצמי ופנימי כל כך, באים חז”ל ומתארים זאת כדבר אחד עם הבחירה בתורה ובארץ ישראל – הבחירה ונתינת התורה הן דבר אחד, וכך גם הבחירה של הקב”ה בעם ישראל היא ענין אחד עם הבחירה בארץ ישראל – “אמר הקב”ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי”, כביכול בשניהם היא אותה בחירה שלמעלה מרצון – שניהם “באו לחלקי”

משמעות הדבר היא שהחביבות והבחירה העל-הגיונית בישראל, ובתורה ובארץ ישראל, כולן כאחד מגיעות מאותו מקום פנימי ועמוק. וכדברי המשנה באבות “חביבין ישראל – שניתן להם כלי חמדה חיבה יתרה נודעת להם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו” – החביבות שב”כלי חמדה” היא היא החביבות שבישראל, וכך גם החביבות של ארץ ישראל – “אני מכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ ישראל שחביבה עליי”.

*

כיום הפך להיות מטבע לשון “שלושת השלמויות”, כלומר, ישנה הקפדה על שלימות עם ישראל, הקפדה על שלימות התורה והמצוות, והקפדה על שלימות ארץ ישראל.

מידי פעם כשענייני הבחירות והמפלגות עולים על הפרק, אנו שומעים לפעמים התבטאות שיתכן שישנם כאלו שבשמירה על שלימות הארץ פחות מקפידים, כי כביכול הנושא קשור לנושאים מדיניים, אבל “לפחות הם מקפידים יותר מכולם על שתיים מהשלימויות – שלימות התורה ושלימות העם”.

יש לדעת שדבר כזה הוא בלתי אפשרי. החיבור והקשר בין שלושת השלימויות הוא דבר אחד ממש, למעלה מכל אפשרות להפריד ביניהם. זהו ענין פנימי ועמוק הקשור לבחירת הקב”ה בישראל. ולכן ברגע שחסר בשלימות הארץ – באופן ממילא חסר גם בשלימות העם ובשלימות התורה. פשוט בלתי אפשרי אחרת.

לא לחינם אנו רואים לכל אורך ההיסטוריה, ובפרט בשנים  האחרונות, ובימים אלו באופן ברור ומוחשי למול עינינו, שכל אלו הנמצאים בצד או במפלגה הפוגעים ונאבקים כנגד ענייני שלימות התורה ושלימות עם ישראל, הם הם אלו שבסופו של דבר פוגעים בשלימות ארץ ישראל. גם כאשר מדובר ב”גנרלים” גדולים, שלכאורה בצעירותם מסרו את נפשם להגנת הארץ, לפתע פתאום הם מסוגלים לפגוע עד כדי כך בארץ ישראל, עד שבאופן שאיש אינו מסוגל להבינו בשכל אנושי – הם עומדים להקים ממשלה יחד עם אויבי ישראל התומכים בהשמדת עם ישראל רחמנא-ליצלן!

יש לכך רק סיבה אחת: אין כל אפשרות שהיא לשמור על אחת או שתיים משלושת השלמויות, ולהקפיד על האחרות. הקשר ביניהם הוא קשר עמוק, ובלשון החסידות “קשר עצמי”, שהוא דבר אחד עם הקשר העצמי שלהם לבורא עולם עצמו כביכול.

ונקוט האי כללא בידך – כל ארגון, מפלגה או תנועה, הפועלת לפגוע באחת מהשלימויות, תמיד נמצא שהוא קשור וממומן בסופו של דבר באותם ארגונים ידועים בחו”ל, הזוממים להשמיד את עם ישראל וארץ ישראל, והם הממשיכים בדורנו את ה”בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו” כפשוטו ממש, היה-לא-תהיה.

אין בדברים אלו כל חידוש. כך בדיוק הכריז בקול גדול כבר לפני 83 שנה הגה”ק הרב מנחם זעמבא הי”ד, בנאומו בכנסיה הגדולה של ‘אגודת ישראל’ שהדהד בעולם כולו שנים אחר-כך: “ולכן רק אנשים כאלה, אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתינו התמימה והקדושה – הם הם אשר ירהיבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים על דבר ה’ של תורה שבכתב ושבעל פה, מראשו ועד סופו, מוסרים את נפשנו על כל אות ואות, ועל כל מנהג שבישראל – בשום אופן לא נוכל להסכים אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה”.

ועל המנסים להתהדר בהקפדה על “בעיקר על שתיים משלוש השלמויות”, יש להמליץ את דברי הגמרא במסכת עירובין: “בשם ר’ אחא בר חנינא ומאי דכתיב ורועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה מאבד הונה של תורה, ראה רש”י שם ד”ה הונה – “כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו”.

בפרט שכך נפסק בשלחן ערוך בהלכה המפורסמת בסימן שכ”ט שע”י מסירת שטחי ארץ ישראל לנכרים מסכנים את כל העם היושב בציון כי “משם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם”. ניתן לראות זאת במוחש, שבכל פעם שמוסרים ומוותרים על שטחי ארץ ישראל רואים מיד תוצאות של פגיעה בחייהם של יהודים אנשים נשים וטף, רחמנא-ליצלן. החל מאוסלו ועד להתנתקות, שנועדו “להביא שלום ובטחון”, ותמורת זאת הביאו לאלפי הרוגים ופצועים, לא תקום פעמיים צרה, ולפחד ותסבוכת בטחונית וכלכלית שעד היום ישראל אינה יכולה לצאת ממנה מה’פלונטר’ אליו הכניסה את עצמה.

לכן יש להכריז שוב ושוב, באופן חד וברור: מי שטוען שאצלו שלימות הארץ חשובה קצת פחות משלימות התורה והעם הוא טועה ומטעה – לא ניתן להפריד ביניהם. פחות הקפדה על שלימות הארץ משמעותה פחות הקפדה על שלימות העם ושלימות התורה! לא “שלימות אחת” חסרה לו משלושת השלימויות – אל כל שלושת השלימויות חסרות!

מי שח”ו חסר אצלו באחת מהשלמויות הרי ברור מכך שחסר לו ח”ו בקשר עם בורא העולם ומנהיגו. כי אצל הקב”ה יש חביבות מיוחדת לתורה ולארץ ישראל ולעם ישראל, באופן של “בחירה” פנימית, וכביכול “אינו יכול” להיות בלי שלשתם ביחד.

ומן העבר השני – “מרובה מידה טובה”: ניתן לראות תמיד באופן ברור, שכל אלו הקשורים ומחוברים באמת ובתמים להקב”ה נותן התורה, גאוני וצדיקי אמת, כגון הגה”צ הגר”מ זעמבא הי”ד, ובדורנו הגאון האלקי רועה ישראל מרן כ”ק אדמו”ר מליובאוויטש זי”ע ועכי”א – מבטאים בכל מהותם את שלימות התורה שלימות הארץ ושלימות העם באופן מוחלט ללא גמגומים ופקפוקים. שהרי אם ח”ו חסר באחד מהשלמויות הרי ברור מכך שחסר אצלו ח”ו בקשר עם בורא העולם ומנהיגו. כי אצל הקב”ה יש חביבות מיוחדת לתורה ולארץ ישראל ולעם ישראל, באופן של “בחירה” פנימית, וכביכול “אינו יכול” להיות בלי שלשתם ביחד.

ויחד עם זאת יש להזכיר תמיד, ש”כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם”, אין שלום בלי תורה, ובלי שלימות הארץ על-פי התורה, שרק הן יחדיו, הן שלומו ושלימותו של עם ישראל, ב”ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה”.