1
1

רון שולמית: כך הפקנו מוסיקה בעת הקורונה

לא רק שירת מרפסות והופעות בזום: תקופת הקורונה הצמיחה והעצימה מגמות מוזיקליות חדשות, וגם חידדה את ההבנה בדבר החשיבות והנחיצות של המוזיקה לנפש.

מוזיקת קורונה

תקופת הקורונה הובילה לשינויים רבים, לצד מגמות חדשות שהיא יצרה ו/או העצימה. מאחר וה”אירוע” עדיין לא לחלוטין מאחורינו, הרי שמוקדם עוד לסכם מה השתנה ובאיזה אופן. למרות זאת, ישנן מגמות מורגשות דין כדי שנוכל להרחיב אודותיהן כבר בשלב זה.

המוזיקה – מצרך פופולרי בפני עצמו בימים כתיקונם – התבררה בימים אלו כהצלה וריפוי לנפש, במובן הפשוט של המילה. שירת מרפסות, הופעות בזום ושירים שנכתבו, הולחנו וחדשו ברוח התקופה – הם רק רשימה חלקית של “מוזיקת הקורונה”.

אם להגדיר באופן מתומצת את יחסי המוזיקה ותקופת הקורונה, הרי שניתן לומר כי במהלך חודשים אלו החיבור העמוק למוזיקה, הפך לנחלת הכלל הן ברמה הפרקטית והן בהבנה בדבר חשיבותה וחיוניותה של המוזיקה.

הסבר מענין לכך אנו מוצאים במאמר שפרסמה פרופ’ רוני גרנות, חברה בחוג למוסיקולוגיה של האוניברסיטה העברית, ב’ישראל היום’. “כשאנחנו שרים יחד אנו מסתנכרנים גם לקצב וגם זה אל זה. לא רק ברמת התנועה אלא גם ברמה הרגשית. כולנו חווים יחד את נקודות השיא במוזיקה, אנו נושמים יחד עם כל סיום משפט, ואנחנו חווים יחד את העולם הרגשי שעולה מתוך המוזיקה והטקסט”.

לדבריה, “מחקרים מצאו כי שירה במקהלה משפרת את מצב הרוח, מפחיתה רגשות שליליים ותחושת דחק, ומגבירה את האמון והגיבוש החברתי בקרב המשתתפים”.

פרופ’ גרנות מציגה תאוריה מרתקת באשר לשורשי המוזיקה, שמצויים לטענתה בקשר שבין האם לתינוק. “עד היום הדיבור המכוון לתינוק קרוב מאוד למוזיקה במאפייניו – גובה צליל גבוה, דיבור מתנגן בקצב איטי עם חזרות רבות היוצרות תחושת קצב. במובן זה שורשי המוזיקה נמצאים בצורך שלנו במגע אנושי ובקרבה, והיא משדרת תחושה של נוכחות אנושית אליה אנו יכולים להתחבר”.

היא מדגישה כי “מוזיקה עם זאת אינה רק תקשורת קולית עם שינויים בהנגנה. יש לה פן חיוני נוסף – זה של הקצב. מחקרי מוח מראים כי יילודים (בני יומיים) יכולים לזהות את הפעמה (הביט) המוזיקלית (יחידת זמן חוזרת במוזיקה שאליה אנו מגיבים לעיתים קרובות באופן מוטורי, כמו להנהן בראשנו, להקיש בכף רגלנו או למחוא כפיים). פעוטות נעים לעיתים קרובות לקצב המוזיקה. היכולת הזו לזהות את הקצב ולהסתנכרן אליו באופן מוטורי, נעדרת בקרב מרבית בעלי החיים האחרים, ובאלה שהיא נמצאת (בעלי חיים שלומדים את המבעים הקוליים שלהם מבני מינם כמו למשל ציפורי שיר), היא הרבה פחות מפותחת מאשר בבני אדם”.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב