1
1

בד”ה: הרבנית הצדקנית מרת עישה עליזה כהן ע”ה

באשדוד הלכה לעולמה הרבנית הצדקנית מרת עישה עליזה כהן ע"ה, אֵם המוסדות והישיבה "תהילה לדוד" ו"תורה אור"

צופיה הליכות ביתה

בצער רב התקבלה הידיעה המעציבה על הסתלקותה של הרבנית הצדקנית, צופיה הליכות ביתה, לתורה ולחסד, אשר שפכה צקון לחשה בתפילותיה, אשת חיל עטרת בעלה, מרת עישה עליזה כהן ע”ה מחברתו של הרה”צ רבי שלום הכהן זצ”ל שהשיבה את נשמתה הטהורה לבוראה בשיבה טובה בליל שישי כשהיא בת צט’ שנים.

בפטירתה, אבדה דמות של אישה דגולה צדקנית שכל חייה היו ספוגים הוד קדומים של יראת ה’ ועבודתו, צדקות ושאר רוח של אצילות ומידות תרומיות, בהנחלת חינוך טהור לצאצאיה בדרך התורה והמצוות.

המנוחה בת למשפחת עובדי ה’ ביראה ובתמימות נולדה במחוז “תלוואת” שליד מארכש במרוקו. כבר בילדותה זכתה לברכתו של הצדיק הקדוש המלוב”ן רבי דוד פרץ זצוק”ל בעל ה”מגן דוד” עה”ת בדרך הקבלה ותמיד היתה מספרת על הזכות שנפלה בחלקה בברכה שהבטיח לה אריכות ימים. גם הרה”ק רבי משה זגורי זיע”א בעל מחבר הספר “ירים משה” עה”ת בדרך הקבלה גר באותו מחוז.

בגיל צעיר נישאה במרוקו לבעלה הרה”צ רבי שלום הכהן זצ”ל מהמיוחסים שבכהונה, והיה מיראי ה’ וחושבי שמו, לא פסיק פומיה מגירסא והיה מתענה ממוצאי שבת עד ערש”ק.

במרוקו נולדו חלק מילדיהם הבנים והבנות שיחי’. בחורף תשט”ז עזבו המשפחה וילדיהם את ‘תלוואת’ ומשם עשו את דרכם כברת דרך לארץ ישראל. במחלקת העולים הפנו אותם ל’אשדוד ים’, אז באותם ימים ‘אשדוד’ הייתה רחוקה מלהיות עיר, קורת הגג שהייתה לראשם זה לא היה בית, אלא ‘פחונים’ – שכונת קליפורניה קראו לזה אז, בנו מהם בתים של יחידות יחידות על החולות. שנה אחר כך נוספו עוד 18 משפחות וכך נבנו עוד שורה של פחונים על מנת לשכן את העולים החדשים, שברובם הגדול הגיעו ממרוקו וחלקם מעירק.

המנוחה ע”ה היתה משכימה בשעות הבוקר המוקדמות לתפילה ולהכין כוס תה מהביל עבור המתפללים. בעלה רבי שלום זצ”ל היה משכים ומעריב לבית הכנסת, בתחילה זה היה בבית כנסת מאולתר בסמוך לאחד הפחונים ומאוחר יותר בבית הכנסת “זרע אברהם”, אל התפילות היה נלווה בנו רבי שמעון זצ”ל מידי יום ביומו.

לימים, כאשר החלה הבניה בבתים קבועים, החלו לבנות את הבתים ברובע א’ בסמוך לשכונת הפחונים, הבית הראשון שנבנה ועמד על תילו הוכן במיוחד עבור המרא דאתרא הרה”ג רבי ישראל אליזרע זצ”ל אשר כיהן כרבה הראשי לאשדוד כיובל שנים והיה מקורב לאדמו”ר סידנא בבא סאלי זיע”א עוד ממקום מושבו בעיר ארפוד שבמרוקו.

כאשר חברת ‘עמידר’ סיימו את בנית הדירה הראשונה, שלחו את נציגם כדי למסור את המפתחות לרבי ישראל אליזרע, אך השיב להם על אתר: ‘עד שרבי שלום כהן איננו מסודר בדירה, אינני נכנס לדירה בנויה’, עד כדי כך הייתה אהבה ואחווה בין המשפחות. בסופו של דבר, דרו הרב אליזרע ומשפחתו באותו בנין בדירה מול ביתם של משפחת כהן באחווה ורעות בלתי מצויים. בבית זה דירת מגורים פשוטה ועממית שקירותיו היו ספוגים בתורה ועבודת ד’, התגוררה עד יומה האחרון.

כך גם בימי חודש אלול הרחמים והסליחות המנוחה ע”ה היה דואגת לכל צורכי הבית ולמתפללים כאשר היו משכימים קום לסליחות בשעה מוקדמת מאוד, כשבעלה כבר היה קם לאמירת תיקון חצות, והיה קורא תיקון חצות בדמעות שליש למרות זקנותו, ביום שישי אחר הצהריים היה לומד “זוהר” בבית ומסביר לבני הבית בשפה ברורה ופשוטה כדי שיבינו.

לאחר פטירת בעלה רבי שלום זצ”ל המנוחה ע”ה נותרה אלמנה צעירה אשר עמלה קשה מאוד על מנת לכלכל את ביתה, חיפשה עבודה נוספת במלאכת כפיים, ‘משק בית’ להביא טרף הביתה כדי שהילדים לא ירגישו כל חיסרון, העצבות הייתה גדולה, ילדיה חשו את הרגשת ‘יתומים היינו ואין אב’, אין על מי להישען אלא רק על אבינו שבשמים.

המנוחה לא אפשרה לצער שיתפוס מקום בבית והחליטה להמשיך למרות הכאב והחיסרון, עשתה הכל כדי שלא יחסר כלום לילדיה במלוא המובן.

באותו זמן פיתויי הרחוב היו קלים להפיל ברשת כל צעיר בקלות של ממש, הניסיונות לא היו קלים כלל, ואכן בסייעתא דשמיא התפילה לא שבה ריקם. כל מי שהיה פוקד את ביתה עד השנים האחרונות היו רואים שהיתה יושבת לצד חלון הבית כשבידה אוחזת בספר תהילים גדול וקוראת בו ומתפללת יום ביומו למען ילדיה וצאצאיה שיגדלו בתורה ובמצוות.

בנה הגדול רבי שמעון זצ”ל אומנם היה אז רק בחור צעיר בקושי בגיל מצוות, אבל דאג לאחיו ואחיותיו ושימש כעין ממלא מקומו של אביו זצ”ל תמך בהם בכל עת, עם העזרה והכיוון של האמא המנוחה ע”ה.

גם בשעות אחר הצהריים והערב המנוחה דאגה לחינוך ילדיה שימשיכו לעסוק בתורה ושלחה אותם ל”תלמוד תורה” בבית הכנסת ‘אביר יעקב’, שם היו באים ללמוד בניה מאיר ודוד וגם שמעון עוד קודם לכן, המלמד היה הרב שלמה פרץ זצ”ל שלימדם במסירות את הקריאה בתורה עם הטעמים ההפטרה ועוד.

המנוחה דאגה להכניס את ילדיה לישיבות ואף שהישיבות היו במקום רחוק והפרידה היתה קשה, לא ויתרה על כך שיגדלו ויתעלו בדרך התורה. כך דאגה לילדיה שהחלו בישיבה קטנה בישיבת הרמב”ם בתל אביב להשלים להם את כל מחסורם, מגבעת וחליפה כיאה לבן תורה מצרך נדיר בימים של פעם, תמיד היו לבושים נקי ומסודר.

בדמעותיה של אֵם מסורה, הכינה מזוודה ובה בגדים וכל מה שצריך לישיבה, כולל כלי מיטה, דברי מאכל ערֵבים, כך ליוותה את בנה הגדול רבי שמעון ביום הראשון בשני אוטובוסים דרך יבנה ומשם לתל אביב ברח’ חזקיהו המלך, שם שוכנת עד היום מבצר התורה ישיבת “הרמב”ם ובית יוסף” שהוציאה מתוכה מאות ואלפי תלמידים כשביניהם תלמידי חכמים גדולים ומפורסמים.

תמיד היתה מעודדת את בנה בלכתו לישיבה כשדמעות זולגות מעיניה, תוך כדי שנשאה את עיניה לשמים והתפללה שבנה שמעון ‘ירבה בישיבה’ ויזכה לטעום את המתיקות של התורה  ורק נחת תראה ממנו.

כך בהיותו בגיל שתים עשרה, העמיד את רגליו בתוך בית המדרש. תפילותיה התקיימו במילואן בס”ד. למרות הזמן הקצר שרק החל את לימודיו בהתמדה מיוחדת, כבר זכתה האמא המנוחה לקבל טלפון מהנהלת הישיבה כי מדובר בבחור שקדן ומיוחד שעוד בע”ה עדיו לגדולות. נקשר לרבותיו שאהבוהו והעריכו את שקידתו בתורה שהייתה למופת.

למרות הקושי בנסיעות אז, האמא הייתה נוסעת כל שבוע לישיבה ודואגת לכל מחסורו, אם זה במאכל או בגדים ומתעניינת בשלומו, והייתה חוזרת לביתה כשארשת של שמחה על פניה כשהייתה שומעת מראש הישיבה הגר”א חפוטא שליט”א את התמדתו ואהבתו לתורה של בנה.

כשבנה רבי שמעון זצ”ל לאחר נישואיו החל בתפקידו כמנהל רוחני בישיבת “עטרת צבי” בראשותו של הגה”צ רבי אברהם אלטמן, אימו המנוחה החלה את עבודתה בישיבה כטבחית שהייתה מכינה אוכל לתלמידים בכל ימות השבוע ולכבוד שבת קודש בדחילו ורחימו ומתוך הערכה לתורה והייתה אף היא מעודדת את התלמידים לאותם בחורים שפעמים היה שפניהם נפלו מאיזו סיבה שהיא והייתה מעודדת ומייקרת בעיניהם את התורה.

צדקותה ומעלותיה של המנוחה ע”ה זה דבר כשלעצמו, לא כולם ידעו, את הנהגותיה הייתה מסתירה מאחרים, אבל היה לה מנהג קבוע במשך עשרות בשנים לצום ששה ימים ברציפות בחודש אלול, ובליל שבת שהיתה פותחת את התענית משבת לשבת אחרי הקידוש, היו ניגשים בשורה ילדיה ונכדיה לנשק את ידה ולקבל את ברכותיה, כך גם תענית דיבור בשבתות, קריאת תהילים ועוד ולא סתם ברכותיה היו פועלות בשמים.

במשך השנים הצליחה להניח בצד סכום כסף מידי חודש וכשהצטרף לסכום גדול פנתה לבנה שירכוש עבורה חלקה בהר המנוחות והכינה גם  תיק מיוחד ובו תכריכין וצורכי הקבורה ליום אחרון.

בהזדמנות מסויימת סיפר האדמו”ר רבי יחיאל אבוחצירא רבה של רמלה שהכיר את המנוחה ע”ה ואת בנה רבי שמעון שהיה חברו מספסלי הישיבה ואמר, שביתה של המנוחה תמיד היה מלא בתורה ובאמונת חכמים עם יסודות חזקים, זכור לנו עוד כי האמא המנוחה ע”ה הייתה מגיע למו”א הבבא חאקי זצ”ל ותמיד בקשה שהרב יברך את הילדים שלה שילכו בדרך התורה, זו הייתה הבקשה שלה. מו”א זצ”ל כשהיה במרוקו ביקר באזור שלהם ב’תלוואת’ כשנתיים והסבא הגדול הצדיק רבי דוד הכהן זצ”ל היה בקשר באותו זמן עם מו”א הבבא חאקי זצ”ל וכך אנו מכירים את יסודות של המשפחה שהיו יראים צדיקים וחסידים.

המנוחה ע”ה היתה מלאה ברעננות וחיוניות, היתה שמחה לשמוע על נכדיה ונכדותיה שלומדים תורה ומתעלים בדרך התורה עוד ועוד, תמיד היתה מעודדת אותם ושואלת בשלומם ומברכת אותם שימשיכו להיות ענפים ומניבים פירות מתוקים.

אחד הדברים ששינו את חייה זה היה בה’ בטבת תשע”ד כאשר בנה האהוב הגה”צ רבי שמעון זצ”ל בפתע פתאום השיב את נשמתו הטהורה בעת תפילת שחרית, כשהיא משקיפה מחלון ביתה לכיוון בית הכנסת, בלי שידעה דבר ורק לקראת ההלוויה קבלה את ההודעה המרה.

בשנים האחרונות נחלשה, אך תמיד שהתה בביתה לצד ילדיה ונכדיה שהיו מגיעים לשהות במחיצתה ולסעדה בתורנות. בחודש האחרון מצבה הבריאותי ידע עליות ומורדות, ילדיה ונכדיה לא משו ממיטת חוליה ובמסירות מיוחדת דאגו לכל צורכיה.

בשבוע האחרון אושפזה בבית חולים ‘אסותא’ לאחר שחשה בקשיי נשימה וביום חמישי לקראת ערב חזרה לביתה, אך לקראת חצות לילה השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה במיתת נשיקה, כשבני משפחתה וקרוביה סמוך למיטתה קראו ‘שמע ישראל’.

מיד עם הישמע הבשורה המרה, בני המשפחה דאגו למסע ההלוויה שהתקיימה למחרת ביום שישי וערש”ק בהר המנוחות. מסע ההספדים החל ע”פ הנחיות משרד הבריאות ברחבת מוסדות “תהילה לדוד” וישיבת “תורה אור” אשר שם מסרה את נפשה למען חינוך ילדי ישראל בעבודתה.

בקריאת 2 פרקי תהילים כובד נכדה הרה”ג ר’ יעקב ועקנין מנהל רוחני בת”ת חניכי הישיבות טבריה ורו”כ “שערי דעת”.

אחריו פתח את מסכת ההספדים הרה”ג ר’ מאיר אבוחצירא רו”כ להוראה “תורה לשמה” ומבין התלמידים הותיקים במוסדות. את דבריו פתח בדברי הגמ’, מת בערב שבת סימן יפה לו והביא ביאור נפלא על פרק ‘אשת חיל’ כפי שביאר בנה מורו ורבו הגה”צ רבי שמעון כהן זצ”ל וציין את מסירותה לתלמידי הישיבה במשך עשרות בשנים, בעת שעבדה בישיבה כטבחית דאגה לכל תלמיד לכל די מחסורו במאור פנים לאותם נערים צעירים שעזבו את ביתם במרחקים, כדי לבוא ולשכון באוהלה של תורה בישיבת “עטת צבי” ובישיבת “תהילה לדוד” של אותם ימים, בדבריו מנה את מידותיה הנעלות שהיתה צנועה ודוגמא למופת ולתפארת וזכתה לדורות ישרים ומבורכים ובפרט בנה ראש הישיבה הכהן הגדול רבי שמעון זצ”ל.

הרה”ג ר’ שמואל שטרית ראש מוסדות “אוצרות הגדולים” ציין את גודל האבדה בפטירתה של הרבנית הצדקנית ע”ה שהיתה אֵם הישיבה במסירות, הרגשנו אותה כאמא של כל תלמיד ותלמיד. זכור לנו את הצדקות שלה, עבודת ה’ שלה, התעניות שהיתה עושה משבת לשבת את תפילותיה הרבים ועליה נאמר ‘ותשחק ליום אחרון’. הותירה אצלנו התלמידים רושם עצום של אשה גדולה כתלמיד חכם ממש.

הרה”ג ר’ אליהו מאיר אלטמן ראש הכולל בישיבת “עטרת צבי” שבדבריו תיאר את ימיה הראשונים של ישיבת “עטרת צבי” ששם עבדה המנוחה ע”ה כשהיתה מכינה האוכל לתלמידים במסירות, התלמידים זוכרים את הידע שלה בתנ”ך כמה שמחה היתה לה על כל תלמיד שהיה מגיע למתיבתא והיתה מעודדת כדי שימשיכו לגדול ולעלות בדרך התורה.

בשם מאות הנכדים, נשא דברי הספד נכדה הרה”ג ר’ יעקב כהן ר”י לצעירים “תורה אור”, הזכירו כאן את מעלותיה הגדולים, אבל צריך לזכור שהיא עצמה היתה נס מהלך, בעת שנולדה היתה בסכנה גדולה והאמא שלה ע”ה קיבלה את ברכתו של הצדיה”ק האדמו”ר רבי דוד פרץ זצ”ל בעל ה”מגן דוד” ובירך אותה והבטיח לה אריכות ימים ואכן בכל אותם ימים פעלה ועשתה רבות ונצורות, היתה מחוברת כולה לתורה ולתלמידי חכמים, כל חייה מתוך צער, שכול והיתה אלמנה כ-60 שנה, היתה משכימה קום מתפללת ליד המזוזה ויוצאת לעבודה קשה, כדי לגדל את ילדיה לתורה ומה שנותר בידה היתה נותנת לילדיה שיהיה להם במה לנסוע לישיבה, למרות התקופות הקשות שעברה בחייה, לא באה בטרוניא מעולם, ידע לשמור על פיה ונזהרה מכל דיבור של חולין או ח”ו לשה”ר. בשעה זו אנו מבקשים שתעמוד למליץ יושר על ילדיה ונכדיה שפעלו ועשו רבות בעבורה עד יומה האחרון.

נכדה ר’ אייל לוי נשא דברי פרידה קצרים ומרגשים המקיפה את כל שנות חייה את הברכות והדמות הגדולה שהיתה לצידם.

את מסכת ההספדים חתם בנה בקול בוכים הרה”ג ר’ דוד כהן מרא באתרא גן יבנה, תיאר את שנות הילדות ביתמות ללא אבא, האמא במסירות נפש לא רגילה, השקיעה בחינוך ילדיה לתורה באותם ימים עם כל הקושי הגדול, היתה מתפללת בכל מאודה בדמעות שליש למען ילדיה ואכן זכתה ב”ה, תעניות משבת לשבת שהיתה נוהגת היתה מנסה להסתיר זאת ולא היתה מספרת על הנהגה זו לאף אחד.

זכתה להשיב את נשמתה הטהורה בזמן של ערב שבת קודש בביתה כפי שתמיד בקשה ולא בבית חולים, אנו מבקשים מחילה סליחה וכפרה בשם כל המשפחה ותתפללי על כל המשפחה ועל כל עם ישראל.

לאחר אמירת הקדיש, יצא מסע הלוויה כברת דרך קצרה באמירת ‘אשת חיל’ ובליווי תקיעת שופר כנהוג אצל יוצאי מרוקו ומשם המשיכו להר המנוחות אשר שם קנתה חלקת קבר לפני רבות בשנים לא הרחק מציונו של רבינו החיד”א זיע”א. זכתה כי בשעת חצות היום של ערב שבת קודש, נטמנה לקול זעקת שבר המלוים בני משפחתה ומוקירי זכרה.

בכך נחתמו פרקי חייה של אשה צדקנית דגולה מדורות עברו, חדורת אמונה בתורה ובהערכתה הגדולה ללומדי התורה, בהותירה אחריה חלל גדול בקרב המשפחה, ובקרב מוקיריה הרבים המבכים את הסתלקותה, אשר מעשיה הטובים מלווים אותה בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.

זכתה המנוחה ע”ה והותירה אחריה דור ישרים מבורך, תלמידי חכמים ומזכי הרבים מקימי עולה של תורה, בנים, בנות, נכדים ונינים ההולכים בדרך התורה והמצוות ומזכים את הרבים.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

עוד בנושא

עוד מהכותב

עוד במדור

בבורו-פארק נפטר בשבת האדמו”ר מצאנז גריבוב זצ”ל

בבורו-פארק נפטר בשבת האדמו"ר מצאנז גריבוב מזקני האדמו"רים, הרב נפתלי הלברשטאם זצ"ל, כשהוא בן 96.…
דילוג לתוכן