טלטלה במשרד הבריאות: התפטרה ראש שירותי בריאות הציבור

טלטלה של ממש במשרד הבריאות. פרופ’ סיגל סדצקי, ראש מערך שירות בריאות הציבור במשרד הבריאות, הודיעה על התפטרותה מהתפקיד.

בפוסט שכתבה הבוקר בחשבון הפייסבוק שלה, היא פרסמה כי כבר אתמול הודיעה למנכ”ל המשרד הנכנס פרופ’ חזי לוי, על רצונה לעזוב את תפקידה כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ואת התפקיד המרכזי שלקחה בניהול מניעת התפשטות מגפת הקורונה בישראל.

בפוסט היא כותבת: “לאחר שנים ארוכות של שירות ציבורי בכיר, שבו השקעתי את כל יכולותיי למען מדינת ישראל ואזרחיה, הגיעו החודשים האחרונים אשר שינו באופן דראסטי את החיים בישראל ובעולם כולו. בחצי השנה האחרונה אני מלווה יום יום, שעה שעה, לילות, סופי שבוע וחגים את משבר הקורונה. למעשה, כמעט ואיני עושה דבר פרט לכך. כישוריי ומחשבותיי מופנות לחקר הנושא, לחשיבה על דרכי התמודדות עם האתגר, להעלאת הצעות להתמודדות עם המגפה במציאות של חוסר וודאות גלובלית כלפיה, ולעבודת נמלים מדוקדקת ליישום ההחלטות המתקבלות בדרגים השונים וזאת, על מנת להציל נפשות. אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי למלא תפקיד משמעותי בחזית המאבק בהתפשטות מגפת הקורונה, ברגעים קריטיים למען מדינת ישראל ואזרחיה”.

עוד היא כותבת: “מתחילת האירוע חשתי שאני מבינה את הנתונים ואת תחזית התפתחות המחלה ולרוב מסוגלת להבין גם את ה”פסיכולוגיה החברתית של המגפה”. יחד עם שותפים רבים טובים ומסורים נלחמתי בחזית העשייה במטרה לשטח את עקומת התחלואה לתגבר את כוחות העוסקים במלאכה, להכין מערך התמודדות מקצועי ויעיל ולתמוך בכל החלטה שהתקבלה. גם כשהסכמתי עם ההחלטות וגם כשפחות, נרתמתי למשימות שגבו מחיר כבד (אישי, נפשי וגם בריאותי ופיזי). למרות כל אלה, המשכתי למלא בנחישות ובמסירות את תפקידי. אלא שלעת הזו ומזה זמן שאני מתקשה בכך”.

פרופ’ סדצקי מתריעה כי בשבועות האחרונים, ישראל נעה למקום מסוכן. “הנתונים ומפת התחלואה הנוכחית והצפי לעתיד הקרוב מעידים על כך כאלף עדים. ישראל שנחלה הצלחה בהתמודדות עם הגל הראשון נפרדה ממדינות מובילות אחרות בכך שסטתה מהמדיניות שהן נקטו באמצעות שחרור מהיר מאוד של פעילויות חברתיות. לצערי המצאת הגלגל מחדש לא צלחה. אבל, לאחר שדרך זו לא עבדה – שמספר החולים עולה, היה צריך לתקן -ומהר.
לצערי, למרות אין ספור דיונים ארוכים והתרעות מפורשות – זה לא קרה למעשה עד אתמול. כולי תקווה, שכעת משהחלו צעדי תיקון הם יימשכו בכיוון הנכון ובקצב המתאים לניהול המגיפה”.

בדבריה היא מותחת ביקורת נוקבת על המנהיגות הנוכחית, וכותבת: “את הגל הראשון אפיינה מנהיגות מקצועית וערכית, ששמה את חיי האדם בראש ומעל לכל שיקול אחר. תחושתי היא שעם הזמן הפכנו מאנשי מקצוע המגיבים לאירועים בצורה פרואקטיבית לבעלי אחריות נטולי סמכות המגיבים באיחור אחר האירועים. לצערי, תוצאות השינוי ניכרות. מהניסיון העולמי בהתמודדות עם מגפות עולה מעשים ומהלכים שנמנעים מהם בשל החשש מהחלטות קשות וכואבות יעלו בהמשך במחיר קשה כפל מונים”.

בהמשך היא כותבת עוד: “לנוכח אי הוודאות הכרוכה במחלת הקורנה החדשה, ההתמודדות אתה מחייבת גישה צנועה וזהירה. אינני טוענת כי אני חפה מטעויות – לעיתים איחרנו בהמלצות ולא תמיד הספקתי לטפל בכל הרשימה הדחופה המונחת על שולחני. אין לי ספק כי היה מקום לריבוי הדעות בנושאים השנויים במחלוקת ואני חושבת רבות על האופן בו ניתן היה לשפר את מערכות המידע מוקדם יותר, להכניס את קופות החולים לתפקיד פעיל במגפה בשלביה ההתחלתיים, לצפות טוב יותר את דרישות כח האדם שנדרשו ולשפר את התקשורת בין כל השותפים המעורבים. האירוע הדרמטי, אשר הכה בכל העולם, נוהל תחת אי ודאות ואילוצי זמן קשים. לצערי עלי לקבוע ברמה גבוהה של וודאות – אם הכתוב לא יתבצע באופן מידי ודרמטי – החודשים הקרובים יהיו חודשים קשים ואף טרגיים“.

“תחושתי היא כי בפועל כיום מושקע זמן אינסופי בהרגעת הרוחות וניהול השותפויות (שהן כאמור לא רק מבורכות בעיני אלא הכרחיות), זאת בעוד שהעשייה בשטח אינה מקבלת את תשומת הלב והמקצועיות הנדרשים. זמן רב מידי מושקע בוויכוחים, דיונים, יועצים, פורומים וגורמים מטעם עצמם בעוד שרמת התפעול והפרטים הנדרשים להצלחת המבצעים השונים אינם מקבלים את תשומת הלב הראויה ולוקים בחסר. במקביל וכתוצאה מכך נוצר מצב בו דיונים רבי משתתפים לוקים בחוסר הבנת התמונה המורכבת ונוצרות כפילויות המלוות בטיפול כוללני ובלתי מספק, וזאת בעוד שכח האדם שנותר לטיפול ביישום ההחלטות קטן מידי, שחוק ומתוסכל”.

לבסוף היא שבה ומותחת ביקורת על מה שהיא מגדירה: “חציית גבולות בין סמכות” (אותה יש לאנשים רבים וטובים שמביאים נכסים מעניינים ברעיונות ובדעות) לבין אחריות המוטלת באופן ביקורתי על גופים רגולטורים, שמתקשים לעבוד באווירת שאינה חפה גם מאינטרסים אישיים. בכל מקרה, יש לבסס תרבות של גיבוי לעושים במלאכה שכן לכל עמדה יש גם עמדות מנוגדות אך ניהול חייב להיות מונהג בסופו של דבר ע”י הצוות שבידיו הסמכות ועליו מוטלת האחריות לתוצאה, כמו גם לחלופות שיש להחליט ביניהן (שהרי לא ניתן לקיים בו זמנית החלטות מנוגדות).

“הישגי ההתמודדות של הגל הראשון הלכו והתבטלו עם הפתיחה הנרחבת והמהירה של המשק. מהלך המעבר לשלב השני בישראל היה הרבה יותר נרחב ומהיר בהשוואה למדינות מערביות אחרות. אווירת הטיפול במחלה ואופן קבלת ההחלטות השתנו באופן יסודי, והתוצאות ניכרו בנסיקת עקומת התחלואה”.

את דבריה היא חותמת בשורות הבאות: “כולי תקווה שאתבדה, הלוואי שההתרעות שלי בשבועות האחרונים בפורומים שונים היו מיותרות, שהשיחות שקיימתי לתוך הלילה לא היו דרושות, ושהערכתי את מצב התחלואה בקורונה בישראל תתברר כשגויה. הלוואי שאני טועה.
תודה על ההזדמנות לשרת את המדינה ואת אזרחי ישראל, אמצא את הדרך להמשיך לעשות זאת גם בעתיד”