ריכוז ההמונים בלג’ בעומר מביא עימו לא אחת את הדפסתם של עלונים וניירות שזקוקים לגניזה. מי שקצת שם את עיניו וליבו בעת שהותו במירון, יבחין בכמויות עצומות של דפים,ע לונים, תפילות, חוברות קודש, בחלקם אפילו שמות קודש מפורשים, המתגוללים בביזיון מחפיר תחת רגלי ההמונים ותחת כל שיח רענן.
מזעזע לראות ערמות אשפה של שאריות צלחות ומזון מעורבים עם דפי תפילות. דפים עם ציטוטים מהזוהר הקדוש או דפים עם שמות הקודש המפורשים מונחים על גדרות, רכבים, עצים, ובכל פינה אפשרית. עם חלוף הרוח הם מתעופפים לכל עבר, רח”ל.
מתנדבי “ועד ההלכה לענייני גניזה”, שנטלו על עצמם להסיר את החרפה הנוראה, מתארים בכאב כיצד מידי שנה לאחר ההילולא, נשארות במקום כמויות עצומות של כתבי קודש, המתגוללים בבזיון נורא בכל פינה. אותו גורל שמור גם לרבבות עלונים שלא הספיקו לחלקם לציבור, והם ננטשים במקום ללא אחריות. לפעמים נשארים אפילו משטחים שלמים ארוזים!
עם תום ההילולא מגיעים למקום מתנדבים מסורים, האוספים במסירות נפש תחת שמש קופחת או בשעות הקטנות של הלילה, את מה שניתן להציל. ומכתתים את רגליהם בחניוני האוטובוסים, אהלי הכנסת אורחים, בדרכים המובילות לציון, ומהציון עצמו. המתנדבים מציינים כי פעילותם נעשית תחת לחץ של זמן, לבל יקדימו אותם עובדי הניקיון והגניזה תילקח לאשפה רח”ל. אך המציאות היא שעובדי הניקיון עושים מלאכתם נאמנה, בעת ההילולא ובסיומה, וכמויות גדולות מגיעות לאשפה ולביזיון.
בימים אלו פורסמה דעת פוסקי וגדולי הדור שליט”א וזצ”ל, שאין לחלק שום דבר גניזה במעמדים ציבוריים ובמיוחד לא בהילולא במירון.
הרב כהנוביץ מ”ועד ההלכה לענייני גניזה” מדגיש כי אם נגיע למצב שהציבור לא ישתף פעולה ולא יקח מהחומר המחולק במקום, נצליח לעצור תופעה זו, הכואבת לכולם. גם הרבנים הדגישו זאת בקריאתם ופסקו כי אסור לחלק גניזה, ומי שהיגיע לידיו חומר הטעון גניזה, חלה עליו חובה אישית לגונזו כדת וכדין, ולא להשאירו ללא השגחה במקום הפקר.
“ועד ההלכה” פונה לפרסומאים ולמפרסמים השונים לחדול מנוהג פסול זה. מה גם שציבור גדול מאד אינו נחשף לפרסומים השונים, עקב הדוחק הגדול במקום, ולחץ הזמן להספיק לחזור הביתה בשעה סבירה. כך שיש בדבר גם הונאה לציבור המפרסמים. ומנגד הפירסום היעיל הוא באזור מגוריו של הציבור, טרם נסיעתו להילולא.
“באופן כללי”, מבהיר הרב כהנוביץ “במקרים רבים ניתן למנוע בכלל את פרסום הגניזה, וממילא את הצורך לשמור על קדושת החומר. למשל, מו”ל המפרסם חוברת שיווקית למכירת ספרי קודש, משלב תמונות של דפים שלמים מהחומש / השולחן ערוך וכדו’. במקום זה הוא יכול להראות לציבור את יופי הכתב והעימוד, על ידי החלפת הטקסט עם אותו הפונט לטקסט חולין. דוגמא נוספת: פליירים הקוראים לציבור להשתתף בכתיבת ספר תורה לרפואת פלוני או לטובת ארגון מסוים, משלבים בהם צילום יריעה של ספר תורה, כאשר הכתב קריא בראיה טבעית כולל שמות הקודש. במקום זאת אפשר לטשטש את הכיתוב באופן המותר על פי הלכה. והדוגמאות רבות. המכנה המשותף לכולם הוא שעם מעט מודעות ומחשבה אפשר למנוע כמויות גדולות ומיותרות של גניזה, ואת בזיון הקודש הנורא”.
תגובות