שוב לא התפללתי כמו שצריך

שוב מלמלתי את מלות את מלות התפילה, ומחשבתי רחפה אי שם. שוב התבזבז זמן יקר שפיניתי לתפילה על מחשבות חוליות. שוב אמרתי את המילים ביבשושיות.

אפס גדול

שוב מלמלתי את מלות את מלות התפילה, ומחשבתי רחפה אי שם. שוב התבזבז זמן יקר שפיניתי לתפילה על מחשבות חוליות. שוב אמרתי את המילים ביבשושיות.

אמרתי את ברכות השחר, ונזכרתי בטלפון חשוב שעלי לעשות. מלמלתי ‘ברוך שאמר’, ובמוחי צצו כל הסידורים הנצרכים. המשכתי לקריאת שמע ונזכרתי במצרך החסר לעוגה. תפילת העמידה היה ה’שיא’. עמדתי לפני אדון הכל. ה’ הטוב המתאווה לתפילותי, ומחשבותי מרחפות בכל המקומות האפשריות, רק לא במלות התפילה היקרות.

מה יהיה הסוף?

***

“איזוהי עבודה שבלב זוהי תפילה”.

הכוונה בתפילה קשה לי.

אני אוהבת ורוצה להתפלל, אך כששלל תכנונים, בעיות ומטלות ממלאות את ראשי – קשה לי להתרכז במלות התפילה. מוצאת את עצמי ממלמלת את מלות התפילה בלי קשר למחשבות המתרוצצות. ולא אחת מתנחל בי התסכול. אולי ד’ לא צריך את תפילותי היבשות וחסרות הכוונה. יתכן ואני – אשה ואם עסוקה – אינה צריכה לפנות זמן, ואם כך נראות בסוף תפילותי?

הגיע חסיד לרבו עם אותה שאלה. הוא מתפלל ואין כוונה, מלמל את המילים בלא מחשבה. ואם תפילותיו חסרות כל רגש וחיות – למה לו להתפלל?

‘האם בימי חייך היה לך לפחות פעם אחת תפילה טובה וחזקה, בה הצלחת לכוון כראוי’? שאל רבו.

‘וודאי’, הזדעק החסיד.

‘אם כך’, פסק הרבי, ‘בכל פעם שאתה מסיים להתפלל וחש כי לא התפללת כמו שצריך, רשום במחשבתך אפס גדול לצד ימין של התפילה האחת והיחידה. זכויותיך יצמחו פי מליונים’.

הסיפור הזה מחזק אותי בכל פעם מחדש.

לצערי תפילותי לפעמים יבשות, ואני מקווה להגיע למצב טוב יותר. אולם כאשר אני מסיימת להתפלל בתחושת סיפוק. זכיתי להתפלל עם כל הרגש והכוונה. מחזק אותי לדעת כי יחד עמן מתרוממות שברי תפילותי.

בעבורי, זו השיטה.

לא מוותרת חלילה על עבודת התפילה. רק זוכרת להוסיף אפסים ולהגדיל את מספר התפילות הראויות.

“פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם” (תהילים קב). הערער הוא עלה יבש במיוחד. גם כאשר התפילה “יבשה” ה’ לא מבזה את תפילתי אלא יושב ומצפה לה.

שהאר”י הקדוש מביא כי הדור האחרון לפני משיח יהא כוחו וקיומו בתפילה יותר מבכל אמצעי אחר.

גם אם דור זה יפול לשפלות ולירידות גדולה, עדיין תהא לנו הזכות לפנות אל ה’. מובטחים אנו כי ישמע ד’ לתפילותינו ולא ימאסנו.

“תכתב זאת לדור אחרון” – דור שמעידותיו רבות ועמוקות, דור מרובה במשברים ובנסיונות, דור המושפע ביסורים של חבלי משיח. להם נתנה הבטחה מיוחדת כי בכל עת שיפנו מעומק לבם לה’ יפנה ה’ לתפילתם ובכל מצב שהם נמצאים.

פורסם ע”י לקראת – גיליון תוכן מעצים לאישה

הצטרפי כאן לקבלת הגיליון כל שבוע במייל

או שלחי מייל לכתובת: office@liktat.co.il

תגובות

כתיבת תגובה

עוד בנושא

דילוג לתוכן