הציבור החרדי לא צריך לשלם מס גופות ב’בין הזמנים’

במשך שנים ימי בין הזמנים היו הימים הקשים, ימים שבהם היינו מגיעים למשפחות שטובי בניהם יצאו לטייל וחזרו בארונות. אי אפשר להסביר את הקושי הזה של ללכת למשפחה ולראות את היגון והשכול שנפלו עליהם באחת. אנחנו עומדים ביום האחרון של בין הזמנים, וברוך ה’ אפשר לומר שמבחינתם בחורי הישיבה משהו השתנה, והוא השתנה לטובה.

ואולם, למרבה הצער, נדמה שאת מכסת האסונות הציבור החרדי משלם, אם לא בבחורי הישיבה, אז בפעוטות. שלושה שבועות מאז תחילת ‘בין הזמנים’ וכל כך הרבה אסונות של פעוטות שטבעו בבריכות פרטיות, בצימרים, בדלי מים שהונח בבית. המספרים של החודשים האחרונים מדברים בעד עצמם. כמעט 30 פעוטות שטבעו למוות בשל חוסר השגחה וזהירות, ואני רק מנסה לדמיין את הרעש, הכותרות, הצעקות, וההפגנות שהיו מתרחשות במדינתנו אילו חלילה רקטה של חמאס הייתה נוחת על גן ילדים, והורגת 30 פעוטות.

למען ה’, למה כאשר מדובר במוות של עוד פעוט ועוד פעוט, אף אחד לא זועק, אף אחד לא עוצר זאת? אנחנו בזק”א, מנסים לעצור את המוות ולא להתעסק בו רק לאחר שכבר לא ניתן לעשות כלום. אנחנו עושים זאת בישיבות רגע לפני ‘בין הזמנים’, אנחנו באים ומסבירים לבחורים, באים ומספרים את מה שקרה לאלו שחשבו שלהם זה לא יקרה.

התובנה הזו של להגיע לישיבות, באה אחרי שנים ארוכות של התעסקות בגופות הבחורים. לאורך שנים היינו מתעסקים בבחורים שהלכו לטייל בימים החמים האלו במדבר יהודה, בגולן, ולא ידעו איך מתחילים טיול ובוודאי איך לסיים אותו.

כבר לפני 27 שנים התחלתי אישית בטיפול הזה. אני זוכר את אותו ערב שבת שר’ אהרון חדש הגיע אליי לביתי ואמר לי יהודה, יש בחור מאנגליה שהלך לטייל במדבר יהודה ועדיין לא חזר. לא אשכח את החיפושים של עשרות הבחורים שהוצאנו בכדי לחפש אחריו, ואת רגע מציאת הגופה.

התוצאה של אותה טרגדיה הייתה בכנס שעשינו אצל הרב חדש ברחוב יואל בירושלים. אז בימים ההם אף אחד לא דיבר על טיולים, כולם ניסו לטשטש את המציאות ולומר שהמקסימום של טיול זה לקבר הרשב”י במירון. לאט לאט החלו להבין ולהתפקח, וכאמור היום אין ישיבה שלא קוראת לנו, או ליחידות המחלצות שיעבירו את המסר לבחורים.

אני לא חושב שהצעד הבא שלנו זה ללכת לכל משפחה לפני בין הזמנים ולהתריע על הסכנה, אבל אני כן מבקש לנצל את הבמה המכובדת באתר לדעת, ולפנות לכל משפחה ומשפחה. היסח דעת זה יכול להיות לחצי דקה והאסון כבר שם. ילד ותינוק שדעתנו מוסחת ממנו, יכול בחצי דקה של בליעת מים לסיים את חייו.

אם רק הייתם חושבים ויודעים איזה צער, שכול ויגון עובר על המשפחה ששום דבר לא יחזור להיות אותו דבר, לא הייתם משאירים את הנכס הכי חשוב לכם לחצי דקה לבד, בדיוק כשם שלא הייתם משאירים אש בוערת רק לחצי דקה על הספה בבית.

אין שום סיבה שבכל שנה נשלם מחיר, אין סיבה שיהיה מס בין הזמנים שכזה על הציבור החרדי, שמודע לציווי של ‘ונשמרתם’. האווירה של בין הזמנים עם הפתיחות, והתרת הרסן, אסור לה לבוא על חשבון ילדינו.