בדעת רוב, השופטים י’ אלרון ג’ כנפי-שטייניץ קבעו כי הם דוחים את עתירת משפחת המחבל מאלעד וביתם ייהרס. אל מול דעתם של שני השופטים היה השופט כבוב בדעת מיעוט.
השופט כבוב בחוות דעתו החולקת, נגד חוקיות הריסת בתים באמצעות תקנת 119, ציין: “עמדתי בהקשר זה מצטרפת לקולות לא מעטים שנשמעו מבית משפט נכבד זה, לפיהם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בפרט לאחר שנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מובילים למסקנה שאין לנקוט באמצעי הדרסטי, של הריסת בית המשפחה הגרעינית של המפגע בשלמותו, מקום בו הוא מתגורר עם הוריו ואחיו או אשתו וילדיו, אשר לא נטען כי סייעו לו במעשיו”.
באשר לאפקטיביות ההרתעה טען השופט כבוב, כי: “לדידי יש לתת את הדעת לכך כי בצד הטיעון בדבר אפקטיביות ההרתעה, על מגבלותיו האמורות, אין להתעלם מהחשש שמא הפגיעה החריפה והבלתי מידתית בבני משפחה חפים מפשע, שבְּאִבְחָה אחת הופכים לדרי רחוב חסרי כל, תוביל לתחושות כעס ותסכול, שיניבו תוצאה הפוכה מהמבוקש”.
בנוסף הוא הביע חשש מנזק לבתים סמוכים.
יש לציין שהשופט כבוב בחר לקרוא למחבל מפגע ולא מחבל בניגוד לעמדת השופטים האחרים בתיק. כמו כן בעוד השופט אלרון ציין את הסבל שעתיד להיחסך באמצעות הפעלת תקנה 119 המונעת יתמות שווא: השימוש בתקנה 119 נועד אפוא למנוע פיגוע טרור נוסף המותיר אחריו משפחות אומללות, יתומים כואבים, וקורבנות הנכים מבחינה פיזית, ולא פחות מכך נפשית.
תגובות