פסק זמן להידברות – לא נוותר על הדרך שלשמה נבחרנו

לפני 3,000 שנים, כאן בירושלים, התרחש משפט שלמה. שתי נשים באו לפני המלך שלמה, וכל אחת מהן טענה שהיא האמא האמיתית של אותו תינוק. המלך שלמה ציווה להביא חרב, ולבתר את התינוק – לחתוך אותו לשניים. אישה אחת הייתה מוכנה לקרוע את התינוק לשניים, אבל האישה השנייה סרבה בתוקף, והתעקשה שהתינוק יישאר חי ושלם.

גם היום שני הצדדים במחלוקת הלאומית טוענים לאהבת התינוק– לאהבת המדינה שלנו. אני ער למתח העצום שהולך ונצבר בין שני המחנות, בין שני חלקי העם, ואני קשוב לרצונם של אזרחים רבים להפיג את המתח הזה.

אבל יש דבר אחד שאינני מוכן לקבל. יש מיעוט קיצוני שמוכן לקרוע את המדינה שלנו לגזרים. הוא נוקט באלימות, מצית אש, מאיים לפגוע בנבחרי ציבור, מלבה מלחמת אחים, וקורא לסרבנות שהיא פשע נורא.

מדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי צה”ל, וצה”ל לא יכול להתקיים עם סרבנות. סרבנות מצד אחד תוביל לסרבנות מהצד השני. סרבנות זה קץ המדינה שלנו. ולכן אני דורש מראשי זרועות הביטחון ומראשי הצבא להתנגד בתקיפות לתופעת הסרבנות. לא להכיל אותה, לא להבין אותה, לא לקבל אותה – לעצור אותה.

אלה שקוראים לסרבנות, אלה שקוראים לאנרכיה ולאלימות – קורעים במודע את התינוק לגזרים. אבל רוב רובם של אזרחי ישראל משני צידי המתרס אינם רוצים לקרוע את התינוק. הם אינם מוכנים לקרוע את העם לגזרים.

אזרחי ישראל,
אני אינני מוכן לקרוע את העם לגזרים. במשך שלושה חודשים קראתי פעם אחר פעם להידברות, וגם אמרתי שאהפוך כל אבן כדי להגיע לפתרון. כי אני זוכר, אנחנו זוכרים, שאיננו עומדים מול אויבים. אנחנו עומדים מול אחים.

ואני אומר כאן ועכשיו: אסור שתהיה מלחמת אחים. אנחנו נמצאים בנתיב של התנגשות מסוכנת בחברה הישראלית. אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר שמסכן את האחדות הבסיסית בינינו. משבר כזה מחייב את כולנו לפעול באחריות.

אתמול קראתי את מכתבו של בני גנץ, בו הוא מתחייב להיכנס בתום לב להידברות על כלל הסוגיות. אני יודע שיש עוד אנשים שתומכים בגישה זאת. להם אני מושיט את ידי, ואני עושה זאת לאחר שקיבלתי את הסכמתם של רוב חבריי.

כשיש אפשרות למנוע מלחמת אחים בהידברות, אני כראש הממשלה לוקח פסק זמן להידברות. אני נותן הזדמנות אמיתית להידברות אמיתית. אנחנו עומדים על הצורך להביא את התיקונים הנחוצים במערכת המשפט וניתן הזדמנות כדי להשיג הסכמה רחבה. זו מטרה ראויה מאין כמוה.

לכן, מתוך אחריות לאומית, מתוך הרצון למנוע את הקרע בעם, החלטתי להשהות את הקריאה השנייה והשלישית של החוק במושב הזה של הכנסת, כדי לתת זמן לנסות ולהגיע לאותה הסכמה רחבה, לקראת החקיקה במהלך הכנסת הבאה. כך או כך, נביא רפורמה שתחזיר את האיזון שאבד בין הרשויות, תוך שימור, ואני מוסיף ואף חיזוק, של זכויות הפרט.

אני רוצה לפנות מכאן לתומכי המחנה הלאומי: יש לנו את הרוב לעשות זאת לבד בכנסת, עם תמיכה עצומה בעם. רבבות מתומכינו הגיעו הערב לירושלים כדי לתמוך ברפורמה. כדי לומר: צריך שינוי. צריך רפורמה.

אני רוצה להגיד לכם: אני גאה בכם. אתם לא אזרחים סוג ב׳. אני מעריך את זה שיצאתם היום לרחובות הבירה שלנו כדי להשמיע את קולכם הדמוקרטי. את הקול שלכם, שלנו, אף אחד לא ישתיק.

ואני חייב להגיד משהו נוסף: הגעתם בצורה ספונטנית, לא מאורגנת ולא ממומנת, לא בדחיפה תקשורתית, עם כל הלב ועם כל הנשמה. ריגשתם אותי. אני מבקש מכם רק דבר אחד: תמשיכו לנהוג באחריות ואל תיגררו לשום פרובוקציה.

הדרך שלנו צודקת. רוב גדול בציבור מכיר היום בנחיצות של רפורמה דמוקרטית במערכת המשפט. לא ניתן שיגזלו מהעם את הבחירה החופשית שלו. לא נוותר על הדרך שלשמה נבחרנו. אבל כן נעשה ניסיון להשיג הסכמה רחבה.

אזרחי ישראל,
אנחנו חיים בדור של תקומה. ההיסטוריה נותנת לנו הזדמנות יוצאת דופן, הזדמנות שלא הייתה בתולדות העמים, לחזור לארצנו ולבנות את מולדתנו ואת מדינתנו.

בקרוב נציין את חג הפסח, את ימי הזיכרון ואת יום העצמאות.
נסב לשולחן החג – יחד.
נתאבל על נופלינו – יחד.
נחגוג את עצמאותנו – יחד.
ונכיר תודה יחד לנשות ואנשי כוחות הביטחון – שלרגע לא שוכחים את חובתם להגן על כולנו– כל הזמן.

כי לכולנו יש גורל משותף, ולכולנו יש ייעוד משותף – והיעוד הזה הוא להבטיח את נצח ישראל”.