המצור הימי שהטיל נשיא ארה”ב על איראן – באמצעות סגירת מיצר הורמוז לשיט לאיראן וממנה, זו מכה כלכלית משמעותית, שעשויה להאיץ באיראנים לשנות את עמדתם במו”מ.
האיראנים שנחשבים לנושאים ונותנים קשוחים, הוכיחו זאת גם בסבב המו”מ שלפני המלחמה, וגם בזה שנערך בשבת האחרונה בפקיסטן, כאשר מול סגן נשיא ארה”ב ואנס, הם הציגו עמדה לפיה למרות כל מה שעברו הם אינם נשברים.
בעוד פחות מיממה יעבור שבוע מאז הכריז טראמפ על הפסקת האש בת השבועיים, ולמרות שניסיון העבר מלמד כי טראמפ עשוי להאריך שוב ושוב את האולטימטום, עדיין אפשר לראות בתאריך הזה כיעד לחידוש הלחימה. כלומר, לאיראן יש שבוע אחד בלבד לקבל את התנאים של טראמפ, ובאם לא תקבל, ההפצצות יחריפו, ותוכניות הפגיעה בתשתיות האיראניות ייצאו אל הפועל.
אולם, גם ללא פצצה אחת שיטיל מטוס ישראלי או אמריקאי, נראה שטראמפ הצליח לגעת בנקודת התורפה של איראן; מצר הורמוז.
האיראנים שהפכו את המיצר לקלף משחק נגד העולם, לא שמו לב שהם משחקים בקלף שגם יכול להגיע לידי היריב, והמשמעות היא הפסד בטוח במשחק.
אחד הדברים היחידים שהחזיקו את איראן בשנים האחרונות לצד הסנקציות האמריקאיות, היה הקשר העסקי עם מדינות שונות שקנו מהם נפט, מתכות, מינרלים וסחורות נוספות שיש לאיראן להציע.
ההפצצות של ישראל וארה”ב בחודש האחרון, לא עשו להם טוב מבחינה כלכלית, בטח לא בכל מה שקשור לייצוא מהמפעלים הפטרוכימיים שהיו ברשותם והפוצצו. הדבר הבולט שנשאר בידי איראן זה הנפט שאותו היא חשבה להמשיך לייצא, עד שטראמפ החליט לשנות את תוכניותיה עם המצור על מיצר הורמוז.
כשמביטים על המספרים שמפרסם מיאד מלכי, עמית בכיר ב-FDD, הסנקציה הזו נראית לא רק כיעילה בטווח הקצר, אלא גם כפגיעה אסטרטגית לטווח הארוך לאיראן, באם הם לא יידעו לקבל החלטות כבר בימים הקרובים.
בכדי לא להקדים את הסוף, נתחיל במספרים שעליהם מדבר מאלכי. לדבריו ההפסד של איראן צפוי לעמוד על 276 מיליון דולר ביום בכל מה שקשור לייצוא. ו-159 מיליון דולר ליום באי ייבוא לאיראן. כלומר, סדר גודל של 435 מיליון ליום, שהתרגום שלו בחודש 13 מיליארד דולר, וזה בשעה ש-90% מהמסחר של איראן עובר דרך אותו מיצר הורמוז שכעת סגור גם בפניה.
מלכי מפרט כיצד הוא מגיע למספרים הנ”ל, והנה הם לפניכם. לדבריו, איראן ייצאה סדר גודל של מיליון וחצי חביות ביום, והרווח שלה עמד על 139 מיליון דולר ליום. הייצוא מהמפעלים הפטרוכימים עמד על כ-54 מיליון דולר ליום. עוד 79 מיליון דולר נוספים נעלמו לאיראן בכל יום כתוצאה מאי ייצוא מינרלים ומתכות, וכל זה לצד אי ייצוא של יתר הסחורות, בשל המצור שחוסם 90% מהסחר של הנמלים שהספינות עוברות דרך הורמוז.
כל זה בהיבט של הייצוא, אולם לנוכח ההחלטה שגם ספינות לא יוכלו להכנס לאיראן, המשמעות היא שגם הייבוא נפגע, וכך סחורות בשווי של 259 מיליון דולר ליום, לא מגיעים אל התעשייה האיראנית, מה שיגרום להשבתה, שלא לדבר על אינפלציה שכבר עתה גבוהה מאוד.
אם לא די בכך, כאן מגיעה הנקודה האסטרטגית והמשמעותית בפגיעה באיראן גם לטווח הארוך, וזה ידרוש מאיראן לקבל החלטה כאן ועכשיו האם הם ממשיכים לנהל מלחמה על כבודם, או מכופפים את הראש ונכנעים לתכתיביו של טראמפ.
העובדה שאיראן ייצאה חביות נפט וכעת איננה יכול לייצא את הנפט, זו לא רק בעיה שיוצרת להם בעיה בכיס, אלא צפויה לפגוע פיזית גם בבארות הנפט. מבלי להכנס לעומק סוגיית תעשיית הנפט, ניתן את ההסבר הקצר הבא. מבארות הנפט נשאב הנפט ללא הפסקה היישר אל התעשייה והזיקוק. לאיראן יש יכולת לאחסן כ-55 מיליון חביות. כבר היום המחסנים מלאים בסדר גודל של 60%, כלומר הקיבולת שכרגע פנויה היא של 20 מיליון חביות. הערכה היא כי הקיבולת הזו תתמלא בתוך 13 ימים, שאחריהן לאיראן לא תיהיה ברירה אלא לסגור את הבארות ואת הפעילות בהן.
וכאן מגיע הנקודה הקריטית מבחינת איראן. אם אכן היא תסגור את בארות הנפט בגלל אי יכולת שאיבה, מה שיקרה עם סגירת הבארות שיחלו לזרום מים מהקרקעית לתוך הבארות, ואז יקרה הליך בלתי הפיך שיפגע בבאר, ואף עשוי להשבית אותה לצמיתות. והמשמעות היא נזק כלכלי לא רק לטווח המיידי, אלא לצמיתות.
לעיתים נראה כי מהלך מעין זה שהחל בשעה חמש אחה”צ במצור על מיצר הורמוז, הוא רק טקטיקה, אלא שמי שקצת מבין את המשמעות, יודע כי מדובר במהלך אסטרטגי רחב, שעשוי לשנות את המחשבה האיראנית בתוך זמן קצר. אולי בשל כך טראמפ היה ברור כל כך לאחר המצור שהטיל, כשאמר אני לא אקבל 90% או 95% מדרישותיי, אלא אני רוצה את הכל.
