אחרי ההחלטה של מרן הגר”ד לנדו להורות על פיזור הכנסת, הנה מה שצפוי לנו כעת. אם לא תיהיה הפתעה של הימים הקרובים ונתניהו לא התעשת, בשבוע הבא צפויים באופוזיציה להביא את הצעת החוק לפיזור הכנסת להצבעה בקריאה טרומית במליאת הכנסת.
ההצעה צפוייה לעבור ברוב, מה שיוביל את המשך החקיקה לוועדת הכנסת, שבראשה יושב יו”ר הקואליציה ח”כ אופיר כץ מהליכוד.
למעשה, בידיו של כץ האופציה להחליט כיצד להתקדם עם החקיקה, מתי לקבוע דיונים, אולם הסמכות הזו לא בלתי מוגבלת, ולכן ההליך יהיה חייב להתקדם לקראת קריאה ראשונה.
אישור הצעת החוק בקריאה טרומית במליאת הכנסת, אין לה משמעות חוקית, אולם הלכה למעשה היא בהחלט יכולה לפגוע בקואליציה בכך שאי אלו עתירות בבג”צ יכולות להיות מושפעות מכך, בטענה שנכנסו לתקופת בחירות בפועל.
בוועדת הכנסת יצטרכו להגיע להסכמה על תאריך בחירות, כאשר על פי החוק מדובר בתקופה של 90 יום מיום אישור החוק בקריאה השלישית, אלא אם יש הסכמה בכנסת על תאריך אחר מעבר ל-90 יום.
ברגע שהחוק עובר בקריאה שלישית, המשמעות היא שהכנסת התפזרה, והכנסת ה-25 סיימה את תפקידה, כך שיוצאים לפגרה עד לכינון כנסת חדשה, דבר שקורה שבועיים בדיוק לאחר יום הבחירות. הדבר נועד כדי לספור את כלל המצביעים בבחירות, ולשוב ולבדוק שאין טעויות בספירה.
השפעה ישירה יש למהלך גם על הממשלה שהופכת להיות מוגדרת כ’ממשלת מעבר’. ממשלה זו מכהנת עד אשר ח”כ כלשהו מבין 120 חברי הכנסת שנבחרו, מצליח לומר לנשיא כי עלה בידו להרכיב ממשלה, אז מתכנסת הכנסת ומאשרת את הממשלה החדשה. פועל יוצא יש לכך שמדובר בממשלת מעבר, למשל באי היכולת למנות שופטים, דיינים וכו’.
