לאחר סאגה ממושכת בדבר מינויו של ראש המוסד רומן גופמן, הרכב של שלושת שופטי בג”צ פסק כי רומן גופמן יכול להתמנות לתפקיד ראש המוסד, וזאת בניגוד לעמדה שהובילה היועצת המשפטית לממשלה.
ליבת טענת העותרים הייתה שהתנהלות האלוף גופמן בהקשר לפרשיית אלמקייס, אשר אירעה בשנת 2022, עת שימש כמפקד אוגדת הבשן בצה”ל, מלמדת על פגם חמור בטוהר מידותיו, הפוסל אותו מלשמש בתפקיד.
בכל הנוגע לחלקו של האלוף גופמן בפרשת אלמקייס, חברי דעת הרוב הגיעו למסקנות הבאות: האלוף גופמן לא היה היוזם המרכזי של הקשר עימו; באף שלב לא היה לו קשר ישיר עמו; הוא לא שיקר בחקירה או הכחיש את מעשיו ולא הפקיר את מר אלמקייס, וגרסתו בעניין זה הייתה עקבית; זהות מר אלמקייס והיותו קטין לא היו ידועים לאלוף גופמן, וגם כאשר ביקש לברר פרטים, לאחר המעצר של מר אלמקייס, הדבר נמנע ממנו מחשש לשיבוש החקירות.
חברי דעת הרוב סברו כי העובדה שההערה הפיקודית לא נרשמה בתיקו האישי של האלוף גופמן, לצד העובדה שהוא המשיך להתקדם בצבא ואף לעלות דרגה, כמו גם ההערכות החיוביות שקיבל האלוף גופמן ממפקדו בעת פרשת אלמקייס.
בהחלטתו כתב השופט עופר גרוסקופף כי המסקנה העולה היא שהמצע הראייתי שעומד לפנינו אינו מספק תמיכה לנרטיב השקר וההפקרה שהוטח באלוף גופמן על ידי העותרים, אלא מתיישב היטב עם נרטיב התקינות הערכית שהוצג על ידו, ואומץ על ידי עמדת חברי דעת הרוב בוועדה המייעצת וראש הממשלה. הוא קבע: “לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת ראש הממשלה למנות את האלוף גופמן לתפקיד ראש המוסד, אף בהתחשב בליקויים בהתנהלות הוועדה המייעצת, ובאמת המידה המחמירה בה יש לבחון טענות לפגם בטוהר המידות של מועמד לראשות המוסד. לפיכך, אם תישמע דעתי, נפסוק כי דין העתירות להידחות”.
השופט אלכס שטיין כתבפסק דינו כי במציאות של ״הכל בגיץ״, אין תמה שמינוים למשרות ציבוריות בכירות מזמנים לפתחנו מתלוננים, מקטרגים, ומטילי דופי, העונים לשם ״עותרים ציבוריים״, אשר מעלים לפנינו טרוניות בגין כל רבב וכל תקלה שלשיטתם מצאוּם אצל הזוכה במשרה או בהליכי מינויו – תוך שהם מבקשים מאתנו, בשם הציבור כולו, לבטל את המינוי. עוד כתב: “במקרה דנן, העותרים אשר ניצבים לפנינו, מבקשים לפסול את מינויו של האלוף רומן גופמן, לתפקיד של ראש המוסד. למשמע הטענות אשר רובן ככולן נטועות בסברות ובעדויות מפי שמועה, ואחרי שהפכתי והפכתי במסמכים הרבים שהונחו לפנינו – התרשמתי כי בעתירות שבהן עסקינן אין ממש ודינן להידחות”.
עוד קבע השופט שטיין כי האלוף גופמן פעל בתום-לב, כשפיו ולבו שווים. סבורני כי ממסקנה זו לא נוכל להימנע. ” בהינתן טוהר המידות, מי שאמור למנות, או לא למנות, את גופמן לתפקיד של ראש המוסד הוא ראש ממשלת ישראל; הוא – ולא אנחנו. החלטתו של ראש הממשלה בדבר המינוי כאמור היא הקובעת. בחינת היבטיה המקצועיים של החלטה זו לא מסורה לנו או למאן דהוא שאינו ראש הממשלה. מטעם זה, אני דוחה בשתי ידיים את הניסיון הפסול להפוך את ההליך שלפנינו ל״משפט גופמן״, שמטרתו לקבוע האם גופמן ראוי לעמוד בראש המוסד.
את דבריו סיים השופט שטיין כי איננו יכול לסיים את פסק דינו מבלי להתייחס לדברים הפוגעניים אשר נאמרו במהלך הדיון ע”י עו”ד אליעד שרגא. “כיצד ייתכן אפוא שמי שבא בשערינו בכובעו כ”עותר ציבורי” מכנה את האלוף גופמן, ללא ביסוס עובדתי ומשפטי, בשם ״עבריין סדרתי״ והאשמה חמורה זו נרשמת בפרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון כדבר שבשגרה?”
לדברי שטיין: “אחד האמצעים שבעזרתו ניתן להבטיח כי עתירות ציבוריות תשרתנה אינטרסים ממלכתיים על-מפלגתיים הוא פסיקת הוצאות משמעותיות לחובתו של מי שמפר את דרישת ההגינות. הוצאות שראוי לפסוק במסגרת זו צריכות לשקף את חומרת הפגיעה בהגינות ההליך ואת העלויות אשר נכפו על מי שנדרש להתגונן מפני הכפשת שמו בריש גלי. על כן אני סבור אם נחייב את התנועה לאיכות השלטין לשלם לאלוף גופמן סך של 70 אלף שקל.
מי שהייתה כצפוי בדעת מיעוט היא השופטת דפנה ברק ארז שכתבה כי בשל הפגמים בתהליך הבדיקה בוועדה אשר לא תוקנו במידה מספקת גם בשלב הנוכחי, עמידה על כך שהבדיקה תושלם היא הכרחית. על כן, ובהינתן לוח הזמנים הקצר שנותר עד למועד שבו אמור המינוי להיכנס לתוקף, אני סבורה כי אין מוצא מהוצאת צו על-תנאי ולצדו צו ביניים. לו דעתי הייתה נשמעת כך היה נעשה – באופן שהיה משרת את האינטרס הציבורי ואת עניינו של המועמד גם יחד.
