מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. 65 חברי כנסת תמכו בהצעה, אל מול 47 מתנגדים, והיא תוחזר לדיון בוועדת החוקה.
מוצע לפצל את התפקידים והסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה לשני בעלי תפקידים – יועץ משפטי לממשלה ותובע כללי.
מוצע כי התובע הכללי יהיה בעל הסמכויות בתחום המשפט הפלילי ויעמוד בראש התביעה הכללית, והיועץ המשפטי לממשלה יהיה בעל יתר הסמכויות המשפטיות, יעמוד בראש מערך הייעוץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה שאינה עוסקת בתחום הפלילי.
מוצע להסדיר את אופן מינויו, תנאי כשירותו ותקופת כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה, ולקבוע כי הוא ימונה בידי הממשלה לפי המלצת ראש הממשלה ושר המשפטים, וכי כהונתו תהיה כתקופת כהונת הממשלה שמינתה אותו. עוד מוצע להסדיר את התנאים לתום כהונתו, את העילות להעברתו מכהונה ולהשעייתו, ואת מינוי המשנה שישמש כממלא מקום היועץ המשפטי לממשלה.
מוצע לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יסייע לממשלה בהגשמת מדיניותה ויעדיה במסגרת הדין וייתן ייעוץ משפטי לכל גורמי הרשות המבצעת. עוד מוצע להסדיר את מעמדן של חוות הדעת המשפטיות, כך שככלל גורמי הרשות המבצעת יראו אותן כמשקפות את הדין הקיים, אך אם הממשלה תראה טעם לכך, היא לא תהיה חייבת להתייחס לחוות דעת מסוימת כמשקפת את הדין, ותהיה רשאית לפטור את כל גורמי הרשות המבצעת מחובה זו.
בנוסף, מוצע להסדיר את ייצוג המדינה בערכאות ולקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יציג את עמדת המדינה בהליכים לפני בית המשפט ויסייע בהגשמת מדיניות הממשלה ויעדיה. בתוך כך, הסמכות לקביעת עמדת המדינה בהליכים משפטיים תהיה נתונה לממשלה, ובמקרים בהם היועץ יהיה סבור שלא ניתן להציג את עמדת המדינה שנקבעה, או שהשר הנוגע בדבר יהיה סבור כי עמדת המדינה לא תיוצג כראוי – הממשלה תהיה רשאית לקבוע כי עמדת המדינה תוצג באמצעות עורך דין אחר.
כמו כן, מוצע להסדיר את אופן מינויו, תנאי כשירותו ותקופת כהונתו של התובע הכללי, ולקבוע כי הוא ימונה בידי הממשלה מתוך מועמדים שעליהם תמליץ ועדה ציבורית לתקופת כהונה אחת של שש שנים. עוד מוצע להסדיר את התנאים לתום כהונתו, את העילות להעברתו מכהונה ולהשעייתו ואת מינוי המשנה הבכיר שישמש כממלא מקום התובע הכללי. על פי ההצעה, התובע הכללי יהיה עצמאי בשיקוליו ובהחלטותיו במסגרת הפעלת סמכויותיו, ולא תהיה עליו מרות זולת מרות הדין.
בדברי ההסבר להצעה נכתב: “האופן שבו התפתח תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בישראל, מערכת היחסים בינו ובין הרשות המבצעת ואפשרות פיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה נמצאים במרכזו של דיון ציבורי שנים רבות. בספרות המשפטית וברבי-שיח ציבוריים שנערכו בנושא הועלו במהלך השנים טיעונים בעד ונגד פיצול התפקיד.
בעד פיצול התפקיד הועלו שני טיעונים מרכזיים. טיעון אחד הוא חשש מריכוז יתר של סמכויות. לפי טיעון זה, האיחוד בין תפקידיו השונים של היועץ יצר מוסד ציבורי בעל היקף סמכויות נרחב המעורר קושי במשטר דמוקרטי, שאחד מעקרונותיו הבסיסיים הוא ביזור הכוח השלטוני.
טיעון שני הוא חשש לניגוד עניינים מובנה בין התפקידים נוכח העובדה שמצד אחד, היועץ המשפטי לממשלה נותן שירות לממשלה ולשרים ובונה מולם יחסים המבוססים על אמון, קרבה ושיתוף פעולה, ומצד שני, הוא עומד בראש מערכת שמובילה חקירות וכתבי אישום גם נגד שרי הממשלה – תפקיד שמחייב ריחוק מהם”.
