יו”ר דגל התורה משה גפני נשא נאום מרגש במליאת הכנסת, על רקע חוק לימוד התורה, כשהוא מצטט בין היתר את ח”כ יצחק רביץ ז”ל, בנאום שנשא בכנסת בעבר.
“אני גדלתי על מה שהיה בהיסטוריה של העם היהודי, אפילו ההיסטוריה הקרובה יותר. ראינו את הילדים, את הבחורים שנמצאים בוורשה בתקופת השואה, שיושבים במקלט שמה סגורים ולומדים תורה, ותוך כדי הצרות הנוראות שעבר העם היהודי באירופה. רואים את הילדים, את הבחורים בהונגריה שישבו ולמדו תורה. בצרות הגדולות ביותר שהיה לעם היהודי. אנחנו מכירים את הדברים שכאשר הרומאים כבשו את ארץ ישראל, מה שהם עשו, הם רדפו אחרי לומדי תורה ואם מצאו אחד שלומד תורה, הם תפסו אותו והרגו אותו”.
“על זה חונכנו. שהעם היהודי נמצא בתקופות הקשות ביותר, הנוראות ביותר מבחינתו. בחורבן שהיה בהיסטוריה של העם היהודי. לימוד התורה היה זה שבמשך אלפי שנים החזיק את העם היהודי. זה היה המקלט של העם בכל התקופות. כאשר הישיבות בליטא ותוך כדי השואה עברו לשנגחאי כדי שיוכלו להמשיך ללמוד, כך היה גם ליהודים במרוקו. הנושא של לימוד התורה היה בעם היהודי בכל רחבי הגלובוס.
לימוד התורה היה זה שהשאיר את העם היהודי שורד. בכל החורבנות שהיה לעם היהודי המשיכו את לימוד התורה. בשנגחאי, המשיכו את לימוד התורה. בקזבלנקה, המשיכו את לימוד התורה. בוורשה, בכל הצרות הגדולות.
כאשר בן גוריון הקים את מדינת ישראל, הוא זה שעשה את זה. שמי שלומד תורה ותורתו אומנותו, ימשיך ללמוד תורה. זה מה שהיה במשך כל השנים. זה מה שהיה במשך כל השנים בכל ההיסטוריה של העם, בכל ההיסטוריה של העם היהודי לימוד התורה היה עוגן ההצלה. אם היינו עם ככל העמים לא היינו פה היום. אם היינו עם ככל העמים לא היינו שורדים את הצרות הגדולות והנוראות שהעם שלנו עבר במהלך כל ההיסטוריה.
שרדנו בגלל לומדי התורה שתורתם אומנותם והחובה שללמוד תורה זה על כל יהודי. אנחנו מדברים על אלה שתורתם אומנותם, שבזכותם ניצלנו מכל הצרות והגענו לכאן, לארץ ישראל.
אדוני היושב ראש, לפני עשרים וחמש שנה. עמד כאן במקום שלי שאני עומד עכשיו, עמד כאן עמד כאן הרב רביץ זכר צדיק לברכה. ואני רוצה להגיד לכם קראתי את הנאום שלו שהיה כאן. כאן, במקום הזה שאני עומד לפני עשרים וחמש שנה.
אדוני היושב ראש חברי הכנסת, אומר הרב רביץ זכרונו לברכה. אנחנו לא באים לדון כאן בחוק חדש, בסדר חברתי חדש, בהתנהגות חדשה של החברה בישראל. אנחנו באים לקבע במסגרת החוק שעליו מדובר לפי ההחלטה, את הסדר החברתי שליווה אותנו מאז קום המדינה, אמר הרב רביץ כאן בנאום שלו. אנחנו לא באים לעשות משהו חדש, אנחנו לא באים להגיד דבר חדש. אנחנו מדברים על הסדר החברתי שהיה במדינת ישראל מאז קום המדינה.
אני יכול להוסיף על זה, זה הסדר החברתי שהיה בעם היהודי מיום היותו לעם. הסדר החברתי הזה קיים במשך כל השנים. לא היה פעם אחת שהיה אחרת. כל אחד מחברי הכנסת יודע, גם יודע שההסדר הזה ימשיך להתקיים לעולמי עד, אמר הרב רביץ אז, ואני אומר את זה היום. ההסדר הזה יימשך ויתקיים לעולמי עד. וזאת מדוע? יש דברים בכל חברה שחלקים ממנה הם מה שקוראים בשמה המודרנית, אומר הרב רביץ ציפור הנפש.
יש דברים שהם נשמת אפה של קבוצת האזרחים במדינה. כל חברה אם בנויה נכון, חייבת להיות קשובה לאותם דברים שהם ביסוד הקיום של חלקים אחדים בה. אני רוצה לומר, אומר הרב רביץ, דברים שהם פשוטים ביותר וחייבים להיות מובנים לכל אדם אינטליגנטי שמכיר את ההיסטוריה של העם היהודי, שמכיר את דפוסי החיים של הציבורים השונים ובתוכם הציבור הדתי והחרדי. כל אחד יבין, אמר הרב רביץ.
הרי דבר אחד ראוי שכל אחד יבין שיש קבוצות שעבורן כי הם חיינו ואורך ימינו. זה לא סיסמה, זה בתשתית של חיינו, של קיומנו כעם. זה לא איזו סיסמה שהמצאנו אותה היום, כי הם חיינו ואורך ימינו.
לכן אני אומר רבותיי, הדברים שאומרים אמר את זה אז הרב רביץ. אני אומר את זה היום גם. זה פופוליטיקה, כי המציאות של לומדי התורה יישארו מעתה ועד עולם כאלה שמחזיקים את חיי האומה לאורך כל הדורות. המציאות הזאת תימשך. לא יעזור לאף אחד. במציאות שאנחנו חיים בה זה יימשך לעולמי עד. תודה רבה.
