4 שנים ועשרה ימים ממועד בחירתה של הכנסת הנוכחית, ייערכו הבחירות לכנסת ה-26. כלומר, התאריך שנקבע, יהיה טז בחשון תשפ"ז, ה-27 באוקטובר 2026 למניינם. את התאריך הזה קבע בזמנו השופט נועם סולברג, לאחר עתירות שהוגשו בנוגע למועד הבחירות, האם אלו צריכות להיערך בכלל שנה אחרי בשנת תשפ"ח, או שמא כפי שנקבע. ההבדל היה בנוסח החוק לפיזור הכנסת, שקבע כי "בפיזור הכנסת, תהיה תקופת כהונתה של הכנסת שלאחריה עד לחודש חשון הקרוב שלאחר גמר ארבע שנים מיום הבחירה". כאן החלה התפלפלות משפטית האם בשל הפיזור שהוביל לבחירות של הכנסת ה-25, הכנסת הנוכחית תמלא בפועל את ימיה עד לתום חמש שנים. לבסוף קבע השופט סולברג, כי גם אם כך משתמע, בפועל כוונת המחוקק הייתה לאפשר ארבע שנים לקדנציה, ועל כן התאריך הקובע, הוא חודש חשוון תשפ"ז, והתאריך יהיה טז בחשוון.
החלטה זו שניתנה בתחילת הקדנציה, הייתה נראית לא רלוונטית, על סמך ניסיון עשרות השנים האחרונות, שבהן הכנסת מפזרת את עצמה מוקדם מהרגיל, ועל כן היה ניתן לחשוב שכך יהיה גם הפעם. ממשלת הימין הקודמת – זו שלפני סבבי הבחירות, הייתה הראשונה מזה עשרות שנים שהצליחה להגיע כמעט למילוי ימיה, ועל כן גם במקרה הנוכחי, נדמה היה כי השאלה על המועד החוקי לא תיהיה רלוונטית.
אולם הנה, למרות הכל, ממשלת הימין הצליחה להוכיח עמידות, והתקרבה על המועד שנקבע, אל טז בחשוון תשפ"ז. מה קרה היום, שהחליט ח"כ אופיר כץ, יו"ר וועדת הכנסת, שהוא גם יו"ר הקואליציה, להחליט בכל זאת לקבוע בפועל את פיזור הכנסת בתוך חוק מימון מפלגות? ומדוע בחוק הוחלט לקבוע את יום הבחירות לאותו תאריך שנקבע בחוק?
התשובה לכך פשוטה; בשבוע שעבר עלתה תהייה בסביבת נתניהו, מה יקרה אם וכאשר מורדים בליכוד יחליטו לקדם בפגרת הכנסת, הצעת אי אמון בממשלה?
לכאורה שאלה תמוהה, מה פתאום שכך יהיה? והתשובה פשוטה, הערב תחליט וועדת החוקה של הליכוד על דרך קביעת הרשימה לכנסת ה-26. הערכה היא כי יהיו ממורמרים בליכוד, אליהם אפשר כבר עתה להוסיף ח"כים שהודיעו כי לא ימשיכו בליכוד.
אפשר לדמיין מהלך של האופוזיציה, שלא צלחה לאורך כל הקדנציה הנוכחית לעשות דבר, שתרצה לפחות להשאיר טעם מר אחרי היציאה לפגרה האחרונה, ובאמצעות ברחנים מהקואליציה, תנסה לקדם את הדחתו של נתניהו באמצעות הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבי, כך שלמשל יחליטו לבחור בח"כ אדלשטיין כמועמד לראשות הממשלה. אם יצליחו להשיג את הרוב באמצעות אי אלו ממורמרים, לנתניהו לא יהיה מה לעשות, והוא יוכל לראות עצמו מודח רגע לפני הבחירות מתפקיד ראש הממשלה.
בשל כך, הוחלט לסתום כל פירצה אפשרית שתהווה מתנה לאופוזיציה, והוחלט על פיזורה של הכנסת ה-25, אולם לא במובן הרגיל של חוק לפיזור, אלא להכניס זאת כסעיף באותו חוק מימון מפלגות, מה שיהפוך את הפגרה לפגרת בחירות ואל פגרה רגילה, והמשמעות המעשית שבתקופת הפגרה תפעל ועדת הסכמות שתורכב מיו״ר הקואליציה ומרכזת האופוזיציה ודיונים והצעות חוק בתקופה זאת יעשו רק בהסכמת הועדה, כך שאין חשש לאי אמון בנתניהו.
בפועל הכנסת תמלא את ימיה עד תום. מעשית, היא תפוזר בכדי להניף את דגל הניצחון עד תום, ולהוכיח לאופוזיציה, שלעיתים גם הכלי שיש בידיה של פיזור הכנסת, מנוצל על ידי הקואליציה.
