רוחות הקור הסיביריות העזות ששרקו השבוע בין עצי היער הסבוך בפיוובריחה, השוכן מחוץ לעיר אירקוטסק, לא הצליחו להרתיע את בני הקהילה היהודית בעיר. בעיצומה של סופת שלגים כבדה שכיסתה את האדמה במעטה לבן וקפוא, עשו יהודי המקום את דרכם אל אתר ההנצחה הלאומי השוכן בלב היער, כדי לקיים את חובתם המוסרית והיהודית ולהעלות את זכרם של הקדושים הי"ד, שנרצחו ונהרגו בשנות האימה של הדיכוי הסובייטי בשלהי שנות השלושים של המאה הקודמת.
למרות תנאי מזג האוויר הקשים והקור העז ששרר מחוץ לעיר, נרשמה היענות מרשימה ומחממת לב מצד בני הקהילה, אשר הקפידו להגיע למקום ולהבטיח קיומו של מניין גברים מלא לאמירת קדיש ותפילה בציבור. התכנסות מרגשת זו מציינת עשרים שנה רצופות למסורת קהילתית שורשית ובלתי מתפשרת, שבמסגרתה יוצאים בני הקהילה מדי שנה אל גיא ההריגה ביער, כדי להתייחד עם זכרם של בני עמם שמצאו שם את מותם הטרגי בעוון שמירת גחלת היהדות או כתוצאה מעלילות שווא של השלטון הקומוניסטי.
לרגל המעמד מסר רבה של אירקוטסק, הרב אהרן הכהן וגנר, שנבצר ממנו להיכנס לתחום קברי האחים מפאת קדושת הכהונה, דברי חיזוק והתעוררות מיוחדים אל בני הקהילה שיצאו לשטח. בדבריו, שנמסרו למשתתפים לקראת צאתם מבית הכנסת המרכזי, עמד המרא דאתרא על המשמעות הפנימית של הזיכרון היהודי, וציטט את האמירה הנודעת כי אדם חי כל עוד זכרו שמור בלבבות. הרב וגנר הדגיש כי הניצחון האמיתי על מבקשי נפשנו שביקשו לגדוע את גזע היהדות בסיביר, מתבטא בכך שדווקא מתוך הכאב צמחה קהילה חיה ותוססת, וכל תפילה, לימוד תורה ומצווה שמתקיימים כיום באירקוטסק מהווים נחת רוח עצומה לנשמותיהם של הקדושים הי"ד.
במהלך הביקור באתר צעדו המשתתפים בשבילי היער המושלגים ועצרו לתפילה במספר מוקדים מרכזיים ברחבי האתר. הם פתחו באבן הזיכרון הניצבת בשער הכניסה, המשיכו אל האנדרטה היהודית המרכזית, ונעמדו בדומייה נרגשת סמוך למצבת הגרניט הנושאת את שמו של הקדוש ר' יצחק ברודוצקי הי"ד. הרב ברודוצקי, הגם ששימש רשמית כשמש בית הכנסת העתיק של אירקוטסק, היה איש אשכולות ותלמיד חכם עצום שניהל התכתבויות תורניות עמוקות עם גדולי עולם, ובראשם הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל – ה'רוגצ'ובר' המפורסם. לצד תורתו, נשא בעול הציבורי באחריות כבידה על גיוס והעברת תרומות קריטיות עבור ישיבת תומכי תמימים המפוארת וישיבת מיר, עד שנעצר בידי השלטונות והוצא להורג במקום זה בשנת תרצ"ח (1938).
התרגשות מיוחדת אחזה בנוכחים כאשר חברת הקהילה, מרת ילנה איבנובה, ניגשה אל לוח הזיכרון הנושא את שמו של סבה, הקדוש ר' ז. ד. טפר הי"ד (יליד תרנ"א–1891). הסב, יהודי שעמל לפרנסתו כגזרן בקואופרטיב לייצור נעליים, נעצר בעלילת שווא מופרכת שלפיה שימש כמרגל פולני, והוצא להורג ביער פיוובריחה בחודש תשרי תרצ"ט (אוקטובר 1938). אל מול המצבות הדוממות המכוסות בשלג, הדליקו המשתתפים נרות נשמה שהפיצו אור חם באפלולית היער, הניחו זרים וקראו פרקי תהילים לעילוי נשמות הנפטרים.
שמירת מסורת הזיכרון במשך שני עשורים רצופים, בלב היער המרוחק ובתנאי האקלים הסיביריים המאתגרים, היא פרי עמלם המתמיד של הנהלת הקהילה בהכוונתו של רב העיר הרב וגנר, הפועלים ללא לאות לחבר את הדור הצעיר אל שורשיו ההיסטוריים. בזכות התמדה זו, הפך המקום שהיה בעבר סמל לפחד, להשתקה ולמחיקת הזהות, לאתר שבו ניצבים יהודים בגאון, מתפללים לאלוקיהם בראש מורם ומכריזים על נצחיותו של עם ישראל.
עם תום תפילת "קל מלא רחמים" ואמירת הקדיש שהדהדה בין עצי היער, עשו המשתתפים את דרכם חזרה אל בית הכנסת המרכזי בעיר מתוך תחושת שליחות עמוקה. בני הקהילה קיבלו על עצמם החלטות טובות בהוספה בתורה, בתפילה ובמעשים טובים לעילוי נשמות הנספים, מתוך מחויבות איתנה להמשיך ולהעביר את לפיד הזיכרון והמורשת היהודית לדורות הבאים.
צילום: דוברות הקהילה
