התקפלותו של אביגדור ליברמן בשבוע שעבר, ופרסום הפוסט ביום שישי האחרון על אפשרות לישיבה עם המפלגות החרדיות, עומדת בקריטריון שמגדיר את הפוליטיקה כ'אומנות האפשר', אולם הציבור החרדי שבע מפוליטיקה, וכעת הוא רוצה מעשים.
לפני ארבע שנים כאשר נתניהו והליכוד חתמו על הסכם קואליציוני, היה סוג של שוט בידי המפלגות החרדיות. לשוט הזה קראו 'תקציב המדינה'. לא רק שזה היה שוט, זו גם הייתה התניה בהסכם, מעבירים את חוק לימוד התורה וחוק הגיוס, ורק אז מעבירים את התקציב.
אין צורך לחזור להיסטוריה ולאי עמידה בהסכם, כשם שאי אפשר רק להאשים את נתניהו. גם נבחרי הציבור החרדי אשמים בכך שלא עמדו על מבוקשם, אז לפני ארבע שנים.
אולם בעוד שנתניהו ניסה במהלך השנתיים האחרונות לדחוף לחוק גיוס שיהיה מקובל על רוב הציבור החרדי, הוא מצא עצמו נבלם הן ע"י סוררים ממפלגתו, ובעיקר על ידי הייעוץ המשפטי ושופטי בג"צ. מי שיצר את האווירה ואי היכולת להעביר את החוק, היו אנשי השמאל והאופוזיציה, אלו שעכשיו לפתע מגלים יצירתיות משעה לשעה.
אלא שהאמת צריכה להיאמר, לשמאל אין רצון כן ואמיתי לפתור את הבעיה שהם יצרו לציבור החרדי, וכל שעושים כעת, נעשה מרצון אחד בלבד: לתפוס את השלטון.
בניגוד למחשבה שהנה המפלגת החרדיות הפכו ל'לשון מאזניים', ייאמר ברורות; הם לא! בעבר, המפלגות החרדיות בהחלט נחשבו כ'לשון מאזניים', הן בממשלות ימין והן בממשלות שמאל. בכנסת ה-26 שתחל את דרכה ביום שלישי הקרוב, המפלגות החרדיות אינן 'לשון מאזניים', בטח לא לממשלת שמאל.
אם וכאשר יקבלו את ההבטחות והעולם ומלואו שמציעים להם כעת, הם ימצאו את עצמם דקה לאחר השבעת הממשלה, כמי שאין בידם שום מקל ושום יכולת לאכוף את ההבטחות שיקבלו. בעוד שאת הממשלה ניתן להקים בכל רוב, לשם הפלתה צריכים את אחת משלושת האפשרויות הבאות: רוב של 61 שיצביע אי אמון ויבחר ראש ממשלה אחר. רוב כלשהו לפיזור הכנסת בשלוש קריאות, או רוב (ואפילו שוויון) נגד תקציב המדינה ואי יכולת להעבירו עד 31 במרץ של אותה שנה.
שלושת האפשרויות לא עומדות למפלגות החרדיות, שכן ברגע שתוקם ממשלה, ניתן יהיה להישען על המפלגות הערביות ולכל ברור שהשמאל והערבים יתחזקו זה את זה עד קצה גבול היכולת, ולו בכדי שהימין לא יחזור לשלטון.
במקרה שכזה, המפלגות החרדיות עשויות לראות כיצד הביטוי "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים", חוזר להיות שימושי בפוליטיקה.
לציבור החרדי ששלח את הנציגים, אין את היכולת להרשות לנציגיו לעשות את הניסיון הנורא הזה שיתקע אותנו לעוד שנים ללא פתרון.
עד כמה שזה נשמע רחוק, הפתרון האמיתי הוא ללכת לבחירות נוספות עם ההבנה והידע של הכוח שיש לציבור החרדי בשטח, לשחזר שוב את הכוח הנ"ל ולקוות שהפעם בימין יצליחו לקבל יותר קולות, זאת לאחר ההבנה שמשחקי השמאל על גיוס חרדים וברית משרתים, היות קלישאות ובעיקר סיסמאות מנגחות לצורך בחירות.
הדרך היחידה לשנות את המצב, זה בעזרת השינויים המשפטיים שכה נדרשים, ובראשן להחזיר את הכוח למחוקק ולריבון שהוא העם.
