המכתב המרגש שנשלח ממרוקו לאדמו”ר בתל השומר

עולם התורה והחסידות עקב השבוע בדאגה אחרי מצבו של האדמו”ר מקוזמיר, שהתמוטט השבוע באמצע חתונת נכדתו הראשונה באולמי ‘היכלי מלכות’ בבני ברק, שמחת החתונה לנכדתו בת לבנו הרה”צ רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, חתן האדמו”ר מקאמרנא, עם נכד האדמו”ר מנדבורנה זצ”ל, בן לבנו הרה”צ רבי שמואל שמעלקא רוזנבוים ראש כולל דבר חיים.

האדמו”ר שידוע כאחד מצדיקי הדור, בן השישים וחמש, לא היה חולה קודם לכן, וכוננים רפואיים שהוזעקו למקום ביצעו באדמו”ר בן ה – 65 פעולות החייאה שכוללו מתן שוקים חשמליים, עד שחזרו הדופק והנשימה והרבי פונה במצב קשה ויציב לבית החולים, שיבא בתל השומר שם הוא מונשם ומורדם.

כבר באותו לילה נערכו תפילות רבים כשלמחרת היה נס של ממש, כשהכרתו של האדמו”ר חזרה אליו, בדרך ניסית ממש, כשבימים אלו הוא נשאר לאישפוז להשגחה ולהמשך טיפול.

בין המתענינים במצבו של האדמו”ר, היה מראש אבות בתי הדין במרוקו, ראש קהילות קודש שובה ישראל, האדמו”ר רבי יאשיהו פינטו שליט”א, שנמצא אף הוא במצב רפואי לא פשוט בימים אלו, כשתלמידיו עורכים תפילות לרפואתו, וסדרי לימוד בתורניות של עשרים וארבע שעות ברציפות, לאורך כל שעות היממה, והוא שלח אגרת מיוחדת.

הקשר בין הרב פינטו לרבי מקוז’מיר, מתמשך כאשר בשנה האחרונה, נפגשו האדמו”ר והראב”ד, בביקורו של הרב פינטו בארץ בהכנסת ס”ת לבית מדרשו, בסמיכות לימים הנוראים, ובמפגש מרגש נוסף, שהיה בבירת צרפת, זמן קצר לפני פרוץ מגיפת הקורונה, בשיעור חיזוק ליהודי פריז, שנערך בביתו של אחד מחסידיו של הרב פינטו.

בשיחה שמסר האדמו”ר מקוזמיר, לפני כשנה, דיבר הרבי על פעולתיו חובקות העולם של הרב פינטו, כשהקשר ביניהם, מלמד על קשר של תורה וחסידות, מקוות תבל שונות.

במכתב המרגש כותב הרב פינטו על התפילות שערך כששמע את הבשורה, ומספר על סגולה מיוחדת בלימוד “תורה” של רבי אלימלך מליזנסק, לרפואת החולה, כשהוא מסיים את מכתבו בבקשה מהרבי כי יעתיר עליו לרפואה ולחיים.
במכתבו כותב ראש אבות בתי הדין של מרוקו: “מארץ מערב, מקום משכן אבותינו הקדושים אשר בארץ המה, שלוחה ברכת השלום מעומקא דליבא, באהבה רבה ואהבת עולם, לידיד נפשנו, אהוב הלב, חסידא ופרישא, עבד ה’ מנעוריו הוד כבוד קדושת אדמו”ר מקוז’מיר שליט”א”.

“הן חמרמרו מעי, בעת באה שמועה אחר חצות ליל, על אשר נסתכן כ”ק ידידי אדמו”ר שליט”א וכמעט היה בשערי מוות, ומלב אוהב, העתרנו בדמעה לאל נורא עלילה, לרפואתו השלימה, וביותר מקובלת היא התחינה, שאני בעניי מוטל ביסורים, ושכינה למראשותיו של חולה, ויש מקום וכוח לתפילה ביתר עוז, להעתיר למען ידידי עוז שליט”א”.

“ואחר התפילה למדנו בשעות ליל, את דברי קדשו של הרר”א מליזינסק זיע”א בפרשת בשלח, כידוע מצדיקים וקבלה בידינו, שמסוגלים המה לרפואה, ולמדנו לרפואת אדמו”ר, רבי פנחס משה בן ביילא רחל, וכידוע מסיים שם רבי אלימלך זיע”א בלשון קדשו “אבל להשים חלילה שום מחלה על ישראל זה בלתי אפשר, כי מה הטבה יבוא מזה”.

“ובחסדי הבורא יתברך שמו, כנגד הצער והדמעה, התמלאתי שמחת הלב, למשמע בשורה טובה, ובריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. ותהי ברכתי, בזכות אבותי הקדושים, בודאי הקב”ה הנותן ליעף כוח ולאין אונים ירבה עצמה, ישלח דברו וירפאהו, בריא אולם, לחיי אריכי, בבריות גופא ונהורא מעליא, ונזכה במהרה לחזות פניו הקדושות, בדיבורי תורתו המתוקים מדבש ונופת צופים, ולהשתעשע בדברי התורה, ותזכו, להעמיד עדרים לתורה ולחסידות, לאורך ימים ושנים, ויקויים בכם הכתוב, וקווי ה’ יחליפו כוח יעלו אבר כנשרים”.

את האיגרת הוא מסיים בבקשה: “ונא יתפלל עלי אדמו”ר שליט”א, לרפואה וישועה , כי רבים יסורי רח”ל, וליבי דווי, ותפילת צדיק עושה פרי”.