סיפור מדהים שנודע עם פטירתו של משב”ק האדמו”ר מבעלזא

לפני שבוע נפטר בירושלים הרב יצחק לנדאו ז”ל משב”ק מהר”א מבעלזא זי”ע. במהלך ימי השבעה נודע סיפור מדהים והוא מובא כאן באתר לדעת, לאחר שהפרטים הובררו כנכונים ומאומתים.

את הסיפור לבני המשפחה סיפרו מספר מנחמים שהגיעו יחדיו לנחם את בני המשפחה. הסיפור המדובר החל לפני עשרות שנים, אולם הסיפור האמיתי שבתוך הסיפור, התרחש לפני 30 שנה.

זה קרה כאשר הרב יצחק לנדאו חלם חלום, בעקבותיו הוא נזכר בהבטחה שנתן עשרות בשנים קודם לכן, וכעבור מספר שעות הוא מצא את עצמו בבית העלמין מבקש להגיד קדיש.

ההלוויה המדוברת הייתה של האישה הצדקנית צביה סאוויצקי ע”ה, שלא זכתה לפרי בטן. האישה שעבדה במשך שנים בבית יתומים, נפטרה בחודש טבת תש”נ, והלווייתה התקיימה ביום שלמחרת. מי שעסקו בסידור ההלוויה היו האחיינים שלה, אלו שישבו בחלוף עשרות השנים בבית הרב לנדאו, וסיפרו את הסיפור.

“ההלוויה הייתה ביום שישי. זה היה יום חורפי והשבת נכנסה מוקדם. היינו שם בני המשפחה, כשלפתע ראינו אדם לא מוכר. במלבושיו ראינו שהוא חסיד בעלזא, והשוני ביננו – שנמנים על הליטאים היה ניכר. אותו חסיד התקרב אלינו וביקש לומר קדיש על צביה, שכן היא לא השאירה זרע של קיימא. תהינו מיהו אותו חסיד, אבל בשל ההתעסקות בקבורה לא שאלנו לזהותו, אלא אמרנו לו שהסתדרנו ויש מי שיגיד עבורה קדיש.

כשהסתיימה ההלוויה כבר לא ראינו אותו, אולם במהלך ימי השבעה הגיע אותו חסיד אל בית אמנו שישבה שבעה. כשהתיישב הוא סיפר מה שמו ועל הקשר שהיה לו עם הנפטרת.

סיפורו לווה בבכי על ידו, וכך החל לספר: זה היה כאשר הגעתי לארץ ישראל בשנת תש”ה. הוריי לא הגיעו עימי, ורק חמש שנים מאוחר יותר הם הגיעו לארץ. במשך חמש שנים הסתובבתי כאן, נער צעיר ללא אב וללא אם – סוג של יתום חי. כשהגעתי לירושלים, נשלחתי לחיידר ‘יבנה’ ובשעות הלילה הייתי הולך לפנימייה לילדים יתומים בשכונת קטמון. מי שהייתה שם אם הבית, היא אותה צביה ע”ה, שאכן הייתה אם לכל דבר לאותם ילדים שהיו שם.  כחלק מהתמסרותה לילדים בפנימייה, היא דאגה למלבושם ולניקיונם, וכך גם לניקוי הראש מכינים.

באחד הימים כאשר טיפלה ביצחק, הנער השקט, הוא החל לפתע לבכות. מדוע אתה בוכה שאלה צביה את הנער הצעיר, וזה השיב לה שהוא בוכה על מצבה שאין לה ילדים, ועל הצער שיש לה ובכך שהיא עוזרת לילדים יתומים. כשנרגע במעט הוא שאל כיצד אוכל לשלם לך על כך, והיא ענתה: כידוע לך אין לי ילדים ואין לי בנים, ובאם תרצה להשיב לי טובה, אמור עליי קדיש לאחר פטירתי מהעולם.

חלפו 45 שנים מאז אותו רגע שנחרט בזכרונו, והנה בחלומו מופיעה צביה. “היא ישבה על הספה, וקראה לי: איציקל’, הגיע הזמן לקיים את ההבטחה”. הרב יצחק לנדאו שסיפר את הסיפור לאחותה של צביה שישבה עליה שבעה, סיפר כי הוא קם בבהלה גדולה, שכן ברבות השנים הוא איבד את הקשר וכלל לא ידע אם הינה בחיים. בבוקר הוא סיפר זאת לרעייתו ודקות אחרי כבר היה בדרכו לבית הכנסת.

לפתע הוא רואה מודעה טריה שנתלתה זה עתה על לוח המודעות ברחוב הטורים בשכונת מקור ברוך – שם התגורר, ובמודעה מודיעים על פטירתה של הרבנית הצדקנית מרת צביעה סאוויצקי ע”ה. כשהסתכל באיזו שעה ההלוויה, הוא ראה שנכתב שההלוויה בשעה 11. לרב יצחק לנדא היה ברור שהוא יהיה בהלוויה, ושיבקש גם לומר קדיש. אמנם בהלוויה הוא לא אמר, אך לאחר הלווייתה הרב יצחק קיים את הבטחתו.