היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה ממשיכה בקו הלעומתי שלה, וקוראת היום בכנס לשכת עורכי הדין באילת להפעיל סנקציות אישיות נגד חייבי גיוס, ובכלל זה נגד בחורי הישיבה, כאשר הדבר יפגוש אותם ברצותם לצאת מנתב”ג, או בחשבון הבנק או ברצון לנהוג ברכב.
בנאומה אמרה כי: “מצב שבו המדינה מגבירה את הנטל על המשרתים בשל המלחמה ואילו מגזר שלם כמעט שאינו מגויס פוגע באופן הבוטה ביותר בשוויון בפני החוק. בפועל, לא הכל שווים , ותחושת הצדק הבסיסית נפגעת באופן
אנוש”.
“חוק שירות הביטחון מחייב גיוס אחיד ושוויוני. זהו המצב החוקי. לעומת זאת, חוק גיוס שטרם נולד אינו תכנית עבודה, והוא אינו פוטר מהחובה לגייס ולהתגייס. בדיונים שקיימתי בהשתתפות מערכת הביטחון, האוצר וגורמי ממשלה נוספים הוצגו מספרי הגיוס הנמוכים מקרב בני הישיבות. הובהר כי מפתח מרכזי להגדלת שורות הצבא הוא הגברת
האכיפה כלפי משתמטים. סנקציות אפקטיביות צריכות להיות אישיות. הסנקציות צריכות לפגוש את הפרט בחייו האישיים, בשדה התעופה , בחשבון הבנק, בשימוש ברכב וכדומה. בניגוד לסנקציות אישיות, סנקציות קהילתיות אינן נתפסות על ידי גורמי המקצוע כבעלות פוטנציאל השפעה דומה. הן אינן מכוונות את ההתנהגות של הפרטים עצמם”.
בנאומה אמרה כי היא מסייעת לממשלה לקדם את מדיניותה והגדילה אף לומר כי “שיתוף הפעולה בין היעוץ המשפטי לממשלה לבין הממשלה בשגרה ענייני ופורה. הנתונים מדברים בעד עצמם. הטענה כי אנו לא משתפים פעולה עם
הממשלה – מנותקת מהמציאות”.
לצד זאת היא תקפה את הממשלה ואמרה: “השינוי המשטרי הואץ מאוד והזלזול בחוק וההתרסה כלפיו נוכחים
ומורגשים. זוהי לא אזהרה ביחס לעתיד, אלא תמונה של המציאות בפועל. שיטת המשטר הישראלי ת משתנה לנגד עינינו בקצב מהיר. היבט מרכזי של השינוי המשטרי הוא החלשה שיטתית של המוסדות הדמוקרטיים המהווים בלמים ואיזונים מפני שימוש לרעה בכוח השלטוני. מסוכנת במיוחד היא הפגיעה המתמשכת ברשות השופטת ובעצמאותה”.
“במשך תקופה ארוכה מנעה הרשות המבצעת מינוי לתפקיד ראש הרשות השופטת – נשיא בית המשפט העליון. לאחר
שהמערכת התייצבה ומונה לה נשיא, הרשות המבצעת מצהירה שאינה מכירה בו”.
“המהלך המשמעותי ביותר היא הפוליטיזציה של הליך מינוי השופטים. זוהי נקודת ש יא של הפגיעה באופייה הדמוקרטי
של המדינה”. “המוסדות הדמוקרטיים בשיטת המשטר שלנו אינם חזקים כפי שהם עשויים להיראות. הם זקוקים להגנה!”
“חובת הנאמנות של עובדי ה מדינה היא כלפי הציבור, ואינה חובת נאמנות אישית. מכאן נובעת בעיני החשיבות יוצאת הדופן של פסק הדין בעניין סיום כהונת ראש השב”כ. פסק הדין מחבר אותנו בחזרה למושכלות היסוד. מסיר את המיסוך. פסק הדין בעניין כהונת ראש השב”כ הוא מצפן עבור כל אחד מראשי המערכות הציבוריות”.
