בתחילה זה היה נשמע כמו בדיחה, אך מהר מאוד הוברר כי זו לא בדיחה אלא מציאות שמשקפת אירועים. כבר בימי מבצע ‘עם כלביא’ כשמפציצי ארה”ב היו בדרכם לאיראן, הדבר בא לידי ביטוי בהזמנות הפיצה בוושינגטון, או אם להתמקד, סביב החנויות הקרובות ל’פנטגנון’. היה מי שהבין, כי האירוע באיראן, הביא לגיוס עובדי הפנטגון למשך שעות עבודה רבות, ומשכך כמו כל בן אדם, גם אותם תקף הרעב. כך בזה אחר זה בוצעו הזמנות של פיצות מהחנויות שבאזור, והדבר בא לידי ביטוי בסך המכירות של אותן שעות.
מאז, היו מי שהחלו לעקוב בזמן אמת אחר המכירות בחנויות הפיצה, ובאירועים גיאו-פוליטיים משמעותיים, המדד היה עולה בחדות.
אחר האירועים שבהן המדד זינק, היה בזמן הפעולה הצבאית של צבא ארה”ב בונצואלה, שם נתפס הנשיא לשעבר מדורו.
בארה”ב היה מי שלקח צעד אחד קדימה את מדד הפיצה, והקים אתר שמביא באון-ליין את המדד הנוכחי, כאשר ישנן מספר חנויות באזור הפנטגון שאותם הוא סוקר, וכאשר יש עלייה במדד הפיצה, הגרף מופיע באדום במקום בכחול.
במקביל ישנו מדד נוסף שמשקלל את כל הנתונים ועל סמך כל הנתונים המחוג מצביע בין ארבעה צבעים. הצבע הירוק משמעותו ש”שום דבר לא קורה”. הצבע הצהוב מלמד כי “משהו עלול לקרות”. הצבע הכתוב מזהיר מפני “משהו שקורה”, והצבע האדום אומר כי “משהו קרה”.
נכון להלילה סביב כל הנושא האיראני, נראה שבפנטגון אין הקפצה מיוחדת, שכן המחוג עומד על הצבע הירוק כשהוא על מספר 19, ובכדי שישתנה הצבע ל”משהו עלול לקרות”, עליו לעבור עוד 11 מספרים.
