47 שנים לאחור, ובדיוק בימים אלו איראן הייתה כמרקחה, אז זה היה בכיוון הנגדי. המחאות היו נגד השאה, וב-16 לינואר 1979 ממש בעוד יומים על פי התאריך הלועזי, השאה ברח מאיראן, ואת הוואקום מילא חומייני שהגיע לאיראן בחזרה אחרי 15 שנות גלות בהם התגורר בטורקיה, עיראק וצרפת. עשור לאחר המהפכה, מת הדיקטטור, ומי שמונה במקומו היה מונתזרי, מראשי המהפכה. עמדותיו שלא עמדו ברף של מועצת המומחים, הביאה לבחור במקומו את עלי ח’אמנאי לתפקיד המנהיג העליון.
מאז המהפכה, כ-20 שנים הצליח להחזיק משטר האייתולות באיראן מבלי שקמה כל התקוממות או התנגדות, אך בסוף גם זה קרה, וכך החלו גלי המחאות לאורך השנים, עד למחאה הנוכחית, שנראית כקרובה מתמיד להפיל את שלטון הדיכוי.
1999
האירוע הראשון והמשמעותי, היה לפני 27 שנים, באוניברסיטה של טהרן. הסטודנטים שהיו תינוקות בעת המהפכה ב-79, ושבחלקם עוד לא נולדו, הביאו למרד הראשון שקיבל את השם ‘מחאת הסטודנטים’. שוטרים פשטו על מעונות האוניברסיטה בטהראן, ובאותה פשיטה נהרגו שני סטודנטים. כתוצאה מכך החלו מהומות שבמהלך נהרגו שלושה וקרוב ל-1,500 נעצרו. 70 סטודנטים נוספים נעלמו ולא היה ברור אז מה עלה בגורלם. גל המהומות אז הביא עשרות אלפים לצאת לרחובות ברחבי איראן בדרישה לשנות את הגישה. כאמור, אותן הפגנות נולדו על ידי דור שלא הכיר איראן אחרת, אלא נולד תחת הרפובליקה האיסלמית הקיצונית, ולכן היה לכך משמעות חשובה להמשך הדרך, ומחאות נוספות עתידיות שהיו גם אחרי.
2003
לקח ארבע שנים, ושוב היו אלו הסטודנטים שיצאו במחאה נגד המשטר. הפעם הטריגר היה: רצון המשטר להפריט את הלימודים ולדרוש גם שכר לימוד. באירוע הזה שוב המונים יצאו לרחובות, כשלא רק סטודנטים הם המפגינים אלא גם קבוצות נוספות שהרגישו בדיכוי המשטר. הדרישה הפעם הייתה ברורה: פיטורי הנשיא חתאמי. גם אז מספר הפצועים היה רב, ואלפים נעצרו.
2009
שש שנים מאוחר יותר, ועשור לתחילת המהומות במדינה. הפעם זה היה נראה רציני יותר משתי המחאות הקודמות. ברחובות כבר היו מיליונים שהפגינו. מי שהוציא אותם לרחוב זו תנועת ‘המחאה הירוקה’, תנועה שקמה מיד אחרי הבחירות באותה שנה, כשמטרתה להפיל את שלטונו של אחמדינג’ד. הדרישה הייתה לבטל את תוצאות הבחירות שלטענתם זוייפו, והצבע הירוק שהיה צבעו של ראש הממשלה לשעבר מוסאווי, הפך למאחד את כל מתנגדי המשטר. הפעם ההפגנות היו אלימות יותר, מפגינים הציתו אש ברחובות, מה שהביא גם את המשטר להכניס לרחובות את משמרות המהפכה, וכוחות הבסיג’ הידועים לשמצה. כמו היום, כך גם אז במשטר ניתקו את כל הרשתות החברתיות לבל ניתן יהיה להוציא תיעודים, וברחובות נהרגו עשרות רבות, ואלפים נעצרו. הסוף היה שגם הפעם המשטר הצליח לדכא את ההפגנות ורשם ניצחון נוסף.
2011
אחת התקוות הגדולות של מתנגדי המשטר, הייתה שנתיים מאוחר יותר בשנת 2011, כאשר בעולם הערבי החלו מחאות שהביאו להפלת משטרים. ‘האביב הערבי’ קראו לזה אז במדינות ערב, אך על איראן זה הצליח לפסוח, בזכות דיכוי מהיר של האפשרות להתקוממות. אותם מנהיגים מתנגדי משטר שקראו ל’יום זעם’ מצאו את עצמם תוך זמן קצר כשהם עצורים. המעצר אמנם הביא להתקוממות ברחוב, וכמו ביתר ההפגנות גם הפעם נהרגו שני מפגינים בבירה טהראן, אך הסוף היה מהיר, וגם הפעם המחאה נעצרה בזמן.
2017
העם האיראני המתנגד למשטר, לא איבד תקווה, וגם שש שנים אחרי, יצא לרחובות. הפעם זה היה יוקר המחיה שהביא את ההמונים בסוף השנה לצאת לרחובות, מחאה שנמשכה גם אל תחילת שנת 2018. הפעם למחאה הצטרפו מתנגדי המשטר שיצאו נגד השחיתות הגואה בשלטון, ופן נוסף שקיבלה המחאה הייתה נגד חוקי החיג’אב, כשהמפגינים קוראים להפיל את המשטר האיסלמיסטי. נשים איראניות שלקחו חלק במחאה הורידו את החיג’אב שהכריח השלטון, והשתמשו בו כדגל נגד המשטר. גם במקרה הזה עשרות רבות נהרגו ומאות נעצרו. למעשה, ההפגנות הפעם, הזכירו במשהו את המחאות שמונה שנים קודם לכן ב-2009.
2019
זה היה רק עניין של זמן עד אשר יתחדשו מהומות במדינה, ואלו אכן באו אחרי שנתיים, כאשר הפעם הסיבה הייתה העלאה חדה במחיר הבנזין. המונים יצאו לרחובות במחאה נגד המשטר, ובמשך כעשרה ימים המונים יצאו לרחובות להפגין. כ-1,500 נהרגו במהלך הדיכוי של השלטון, וביניהם גם עשרות ילדים. עשרות מההרוגים היו במה שהוגדר ‘טבח מאהשהר’ בעיר בנדר מאהשהר. גם אז, כ-7,000 איראנים נעצרו, חלקם עונו, אחרים נידונו למוות. רבים מבין ההרוגים והעצורים, היו הפעם איראנים במצב סוציואקונומי נמוך, שבמקורם היו תומכי המשטר. האירוע הזה הוא משמעותי למחאות העתיד, הבאה שבהם שלוש שנים אחרי.
2022
מחאת ההמונים הפעם, באה על רקע מותה של מהסא אמיני, איראנית שנעצרה ועונתה על ידי סיירת ההדרכה של ממשלת איראן, חוליה במשטרה שאחראית על יישום תקנות החיג’אב. היא נעצרה כשהייתה עם אחיה, סמוך לתחנת הרכבת התחתית בטהראן. לאחיה נאמר שהיא נלקחת לבית מעצר, שם תעבור שיעור תדרוך, ותשחרר בהמשך. מה שקרה במקום זאת, שהיא עונתה ומשם הועברה לבית החולים כשהיא בתרדמת, יומיים אחרי היא מתה בבית החולים, והדבר הצית מחאות ענק שהחלו בסמוך לבית החולים שבו מתה, והתפשטותן לכל המדינה. המחאות הביאו למותם של יותר מ-500 מפגינים, ביניהם כ-70 קטינים. מחאת הענק הזו, הייתה שלב נוסף באיבוד הפחד מפני המשטר הדתי. המחאות הפעם הוכיחו שלא נאבקים רק על נושאים הנוגעים לרווחת התושב האיראני, אלא גם לחופש והחירות שרוצה העם.
2026
כל מחאה שנוצרה במשך 27 השנים האחרונות, היה בה כדי להוביל אל המחאה הנוכחית, זו שנולדה כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה במדינה, והאצבע המאשימה של העם האיראני כלפי המשטר המדכא, שבגללו איראן הגיעה לאן שהגיעה. המחאה הנוכחית, מאגדת בתוכה את כל המחאות, והתוצאה בהתאם. לכך יש גם להוסיף את המלחמה עם ישראל לפני מספר חודשים, שהצליחה להוכיח לעם האיראני כי הממשל הנוכחי חזק בדיבורים, אך קורס במעשים מול ישראל. ההבנה כעת אצל ההמון שטראמפ יכול להציל את העם האיראני מפני השלטון המדכא האיסלמיסטי, הוא שנותן דחיפה להמון להמשיך להישאר ברחובות לאורך כל השבועיים האחרונים, כשאתמול (שלישי) הם קיבלו את האיתות מארה”ב, שעה שטראמפ הודיע: “העזרה בדרך”. העם האיראני משווע לעזרה, ומקווה שהפעם היציאה לרחובות לצד ההרג של האלפים, הוא שיפיל את השלטון ויביא לחופש שכל כך מצפים לו באיראן.
