המלחמה השקטה מתפרצת באגו”י – המבשר במאמר חריף

זה כבר לא רק בעלזא נגד הסיעה המרכזית, המלחמה השקטה של שלומי אמונים פורצת על רקע הנעשה לח”כ אייכלר, והבוקר בעיתון ‘המבשר’ מתפרסם מאמר ארוך תחת הכותרת ‘כבודה של אגודת ישראל’, בו נקראים לבדוק ולעשות בדק בית.

להלן המאמר שפורסם הבוקר ב’המבשר’:

הציות לשולחן גבוה, מועצת גדולי התורה, מהווה אבן פינה ואבן תשתית במשנתה של אגודת ישראל, בראשות גדולי ומאורי הדורות זצוקללה”ה ושיבלחט”א. ביסודה של אגודת ישראל הותוותה הדרך כיצד מנהלים דיונים פנימיים בין החברים, כשעל ראשם – חברי מועצת גדולי התורה אשר דעת קדשם מכרעת וקובעת.

עלינו לבחון את מדת קיומם של הדברים. כעת, לאחר שהממשלה והכנסת הושבעו, אפשר להפנות מבט אל הבית פנימה, לבדוק ולתקן את בדק הבית.

בימים האחרונים יצא מכתב מטעם גורם רשמי ב’אגודת ישראל’, שעסק בזהות יו”ר ועדת פניות הציבור של הכנסת. מבלי להביע דעה בויכוח כעת, אנו תוהים האם לא היה מקום לקיים דיון פנימי מסודר והוגן על דרכי המינויים. והאם אגודת ישראל מיצתה את הדיונים עם דגל התורה שמחוייבת בהסכם עם אגו”י על חלוקה שיוויונית ואיזון מקיסמאלי בתפקידים של יהדות התורה.

יצויין – שוב, מבלי ליטול עמדה – כי ההסדרים שנקבעו בשנת תשל”ז בעקבות הבחירות הפנימיות בכל הקשור ליחסי הכוחות הפנים סיעתיות באגודת ישראל, אינם מבטאים כלל וכלל את תמונת המצב העכשווית. כמו כן, המצב הנוכחי הוא שאין חסידות אחת שיש לה מספיק קולות למנדט שלם, ועל כן כוחה של כל סיעה באגו”י נובע מתוך כוח הרבים והשותפות הכללית, מאחר וכל אחד לעצמו אינו בר יכולת.

מה שברור הוא כי מכתבים פומביים שעלולים לפגוע בקהילות חשובות, הם ההיפך הגמור ממשנתה הסדורה של אגודת ישראל שיסודה בהררי קודש גדולי וצדיקי ישראל זצוקללה”ה שראו צורך הדורות לאחד את כלל ישראל תחת דגל אחד, מתוך אהבה ואחוה. מכתבים כגון אלו פוגעים במטרה שלשמה הוקמה מועצת הקהילות של אגודת ישראל בתקופה האחרונה. כל המטרה היתה לאגד את החברים, ללבן דברים ביחד, לבחון עמדות וגישות, כדי שכל קהילה תרגיש ואכן תהיה מחוברת ומקושרת, ולהאדיר את האחווה בשורות אגודת ישראל. במקום זה בוחרים לנהוג בנוהל של מכתבים פומביים שאינם תורמים יתר על המדה להגברת האחדות הנדרשת.

בעוד שמה שנדרש באגודת ישראל הוא לחבר קהלים, לחבר קהילות, נעשה ההיפך מכך. זה לא סוד שישנן קבוצות שמחוברות למשנתה של אגודת ישראל וצדיקיה, אלא שהן אינם מרגישות חלק ממוסדותיה של אגודת ישראל (ואולי זו באמת הזדמנות, כעת כשעבר החוק הנורווגי, לדאוג לכך שנציגי קהילות – שעדיין אין ח”כ משורותיהן – ייכנסו לכנסת).

יש להזכיר כי זה לא המכתב הראשון שיצא בתקופה האחרונה מתוך הסיעה, כשחברים כותבים נגד חברים. בתחילת חודש אייר השתא בוצע צעד נדיר, ואף חריף בחומרתו, כשחברי סיעת אגודת ישראל הצטרפו למכתב ששוגר ליו”ר המו”מ הקואליציוני השר דאז יריב לוין מהליכוד, בו הם מסתייגים ממכתב ששלח אליו סגן השר הר”ר מאיר פרוש בעניין הסדרת מעמדם של בני הישיבות, וכלשונם: “נשלח ללא התייעצות עמנו ושלא על דעתנו, ואנו מסתייגים מאופי המכתב”.

סגנון ההתנהלות הזה, כשדיונים פנימיים ומכובדים מוחלפים בתכתובת פומבית, אינו פוגע באיש באופן פרטי, כי אם במכובדות האגודה, בצביונה ובהילוכה בנחת. כשם שהמכתב מחודש אייר לא פגע בהר”ר מאיר פרוש אישית, כך המכתב של הימים האחרונים לא פגע בהרב ישראל אייכלר באופן אישי. מכתב כזה פוגע בערכי היסוד של אגודת ישראל, ברגשי האחווה, באחדות השורות, בשיח המכובד שאפיין וצריך לאפיין את התנועה הקדושה וחבריה.

המכתבים שנשלחו לאחרונה מגורמים רשמיים, מעירים את השאלות הקשות: האם התקיים דיון ראוי ונוקב בין חברי הסיעה טרם נשלחו המכתבים? האם עלה על דעת אי־מי שבנושא רגיש כמו מעמד בני הישיבות פעל ר’ מאיר על דעת עצמו ולא בשליחותם של חברים מתוך מועצת גדולי התורה? האם המכתבים שנשלחו נגדו מייצגים את רוחה של מועצת הקהילות?

האם המכתבים תורמים למימוש מטרותיה החשובות וההיסטוריות של אגודת ישראל? האם צעדים אלו תורמים לאהבה בין שורות אגודת ישראל? האם התנהלות זו מביאה את אותם קולות ל־ג’ שאנחנו כל כך מחפשים אותם בימי בחירות? האם המכתב בנושא חוק הגיוס שנכתב תוך פגיעה בעמדתם של גדולי התורה מתוך מועצגה”ת ביטא את עמדת התנועה הרשמית הכפופה למרנן ורבנן? האם היה במכתבים אלו ביטוי לדעתם של גדולי התורה? לכאורה ברור שעל השאלות, רובם ככולם, התשובה היא לא, ב־א’ רבתי.

בשני המקרים האלו היו מי שהעדיפו לעקוף את דרכי ההתדיינות המכובדים, ולכתוב מכתבים פומביים בראש חוצות המטילים סרה באחד מחברי הבית. במצב זה, שחזר על עצמו כעת בשנית, מתבקש לשוב ולחדד את הרקע העומד מאחורי המכתב שנשלח על ידי חברי הסיעה ליריב לוין, ולדון האם המכתב שירת את עמדת מרנן ורבנן שליט”א או שמא עמד בניגוד מפורש לכך.

חובה לציין, לפני ההתייחסות הפרטנית והצגת הרקע בנושא הגיוס, כי שליחת המכתב לגורם חיצוני, כשכתוצאה מכך הוא עושה את דרכו אל כלי התקשורת הכלליים, וגם מבלי ליידע את נשוא המכתב, מאלץ את המגיב שגם תגובתו למכתב תהיה פומבית, ושתהיה בה כדי ללבן באופן רעיוני והגותי את הנושא האמיתי העומד על הפרק, והוא חובת הציות למועצגה”ת ומה חובת הנציגים לעשות למען הציבור הגדול, קהילות הקודש, המטילים את הפתק ג’ ומצפים שהנציגים ייצגום נאמנה.

היה זה הרב פרוש שעסק בניסוח החוק בנושא הגיוס. היתה זו עבודה קשה שירדה לפרטי הפרטים. משרד עו”ד מירון ליווה משפטית את הדיונים, כשבמוקד עמדה המשימה ליצוק דברים ברורים בחוק, שלשר הבטחון יש את הסמכות בכל עת ובכל מצב לתת דיחוי משירות צבאי.

בכ״א באייר תשע״ט התכנסו מרנן ורבנן חברי מועצת גדולי התורה שליט”א בביתו של כ”ק מרן אדמו”ר מביאלא שליט”א. החלטת קדשם היתה לאמץ את הדרישה של הוצאת ההחלטה בדבר יעדי הגיוס מנוסח החוק – מה שקרוי מתווה אטיאס – להחלטה בממשלה, והוסיפו שני חישוקים לעניין: האחד, חקיקת פסקת התגברות כדי להתגבר על פסילת בג”צ חוקים של הכנסת. והשני, חוק-יסוד: השפיטה, שימנע מהבג”צ להתערב בשיקול הדעת של השרים שהכריעו בנושאים שנידונו בממשלה, כאשר המטרה היא שלשר הבטחון תישאר הסמכות לתת דיחוי ללומדי תורה.

לאחר הבחירות (לכנסת ה-22) בי”ז אלול תשע”ט, במסגרת המו”מ בין הליכוד ליהדות התורה, נשמע מהשר דאז, יריב לוין, שהרב אטיאס הוסמך בשם המפלגות החרדיות לטפל בנושא הגיוס.

במכתב ששיגר הר”ר מאיר פרוש ללוין ביום חמישי כ”ט ניסן הוא טען: “קולה של אגודת ישראל לא נשמע. אני מרגיש מרומה”. הכאב הוא כמובן על כך שבמשך תקופה ארוכה לוין מרגיע שהכל בסדר, ובפועל, הוא לא מזעיק את אגודת ישראל כאשר נידונים הנושאים הקריטיים עבורה.

מצופה היה שנציגי אגודת ישראל יגבו את נציגה הרב פרוש במאבקו למען קיום דברה של מועצגה”ת. לצערנו, לבשתנו ולחרפתנו, ההיפך הגמור מכך קרה. החברים הצטרפו למקהלה המזלזלת באגודת ישראל בנושא הכי חשוב שיש לה – מעמד בני הישיבות, ולא עוד אלא שבמכתב ששלחו ללוין, ביום ראשון ב’ אייר, גינו את מכתבו של הרב פרוש.

וכאן הבן שואל: האם מישהו מאתנו מעלה על דעתו שהחכי”ם החתומים על המכתב נגד הרב פרוש לא מסכימים עם טענותיו? האם הם היו מסמיכים שאיש ממפלגה אחרת ייצג אותם בשאלת התפקיד המיניסטריאלי או הפרלמנטארי בו הם חפצים? התשובה ברורה מאליה. יש דברים שאפשר לשחק בהם, לעגל פינות, אבל יש דברים שבהם מטפלים בהם באופן אישי ומסור ביותר, לדוגמה: תפקיד. בכך הם מטפלים אישית ואף על איש מפלגתם הם גם לא מביעים אמון.

משכך, קשה להבין מה מסתתר מאחורי הלהיטות של חברי סיעת אגודת ישראל להגן על העוול שנעשה לאגודת ישראל, בראשות מועצגה”ת. כי אם לא הם אלה שאישרו להסמיך את איש ש”ס בשם אגו”י, כיצד נתן יריב לוין לנהל את הענינים מבלי שקולה הצלול של אגודת ישראל ודרישותיה יישמעו. ואם אכן כך היה, הרי שבהחלט רומתה אגודת ישראל, ומדוע הם מסתייגים מאופי המכתב של הרב פרוש. הדברים אומרים דרשני.

ועתה נשוב למה שכבר פתחנו בו, לעצם הבזיון והפגיעה בחברים, במיוחד על רקע הקמת מועצת הקהילות. לאחר הבחירות המונציפאליות שנערכו בכ״א בחשון תשע״ט עלתה הדרישה באגודת ישראל שיש לפעול ולחבר את הקהילות לאגודת ישראל. היו דיונים על הקמת מועצת הקהילות והובנה התועלת שנוכל להפיק כתוצאה מהפתיחות שנגלה כלפי הקהילות, כדי שכך נוכל גם לעקוב בנקל אחרי רשימות חברי הקהילות ואחוז השתתפותם בבחירות, אך עיקר מטרת הקמת מועצת הקהילות היתה כדי שכל הקהילות ירגישו שהם שותפים ומחוברים להנהגת התנועה, וכך גם לקבל יכולת להשפיע.

היו כאלה באגו”י שקיוו “לגלות” על ידי כך את מיעוט אחוז המשתתפים מהקהילות השונות בבחירות, כאילו קהילות אלו פוזלות לחוגי הקנאים, וכך גם תהיה אפשרות לבוא איתם חשבון ולהמעיט את עזרת אגודת ישראל לצרכיהם.

בפועל, ידוע לכולם ואף התברר באופן מובהק ביותר, שיש אחוז גבוה של אנשי הקהילות המזוהות כקנאיות שמצביעים בבחירות.

וכאן נשאלת השאלה: מי מייצג את מה. האם אותם ח”כים שחתמו על המכתב נגד הרב פרוש, עשו בכך צעד נכון במסגרת התפקיד שהוטל עליהם במסגרת אגודת ישראל.

הרי, כפי שכבר הוזכר לעיל, לאף קהילה, ולו הגדולה בארץ ישראל, אין מספיק קולות בקהילתו כדי לזכות במנדט שלם לבדה. ובוודאי שתפקיד של שר, אינו ניתן עבור מי שיש לו רק מנדט אחד. את התפקיד הוא מקבל אך ורק מכח זה שהוא חבר בסיעה המורכבת מכלל גווני הקהילות.

נדרש, איפוא, מהראשון באגודת ישראל, מבעל התפקיד הבכיר, להיות עירני בנושא שהוא החשוב ביותר והוא מעמד בני הישיבות, על ידי כך שבמקרה דנן ידאג שאיש מפלגתו יעשה את השליחות באותו הלהט הנדרש מנציג שכפוף למועצגה”ת. ובוודאי שהבאים אחרי הראשון, שמייצגים קהילות נכבדות, אבל כל אחד מהם יודע שמספר בני קהילתם אינו מצדיק קבלת מנדט מלא של חברות בכנסת, ללא תמיכתם של מצביעים מקהילות אחרות, אינם יכולים להרשות לעצמם שלא להתחשב בעמדת יתר הקהילות.

ומכאן עולה ובוקעת השאלה הכואבת ביתר שאת וביתר עז: ראשית, האם חתימתם של ח”כי אגו”י נגד הרב פרוש על הטיפול שלו בנושא הישיבות, היא אכן על דעת הקהילות שלהם עצמם שהם צמחו בהן? שנית, ויתרה מכך: אם רצינו לקרב קהלים שבמקורם לא עמדו ליד עריסתה ואינם עומדים ליד קופתה של אגו”י, וישנם כאלה שמנסים למשוך אותם ממנה, האם ההשתלחות הזו בהרב פרוש, מקרבת את הקהילות האלה, או שמא מרחיקתן?

ונשוב לראש היריעה. יש לחזור אל אגודת ישראל כמתכונתה. את הדיונים ואת הויכוחים צריך לנהל בתוך הבית באופן מכובד וראוי, מתוך אהבת אחים לדרכה ולשיטתה של אגודת ישראל, בראשות כקש”ת מרנן ורבנן שליט”א.

מי יתן ונתברך בתפילה: “ויעשו כולם אגודה אחת – לעשות רצונך בלבב שלם”.

מכתבים פומביים שעלולים לפגוע בקהילות חשובות, הם ההיפך הגמור ממשנתה הסדורה של אגודת ישראל שיסודה בהררי קודש גדולי וצדיקי ישראל זצוקללה”ה שראו צורך הדורות לאחד את כלל ישראל תחת דגל אחד, מתוך אהבה ואחוה

המכתבים שנשלחו לאחרונה, מעירים שאלות קשות: האם התקיים דיון ראוי ונוקב בין חברי הסיעה טרם נשלחו המכתבים? האם צעדים אלו תורמים לאהבה בין שורות אגודת ישראל? האם התנהלות זו מביאה את אותם קולות ל־ג’ שאנחנו כל כך מחפשים אותם בימי בחירות?

האם מישהו מאתנו מעלה על דעתו שהחכי”ם החתומים על המכתב נגד הרב פרוש היו מסכימים שאיש ממפלגה אחרת ייצג אותם בשאלת התפקיד בו הם חפצים? התשובה ברורה מאליה. יש דברים שאפשר לשחק בהם, אבל יש דברים שבהם מטפלים בהם באופן אישי