מלוס אנג’לס הגיעה הבשורה הכואבת על פטירתו בשיבה טובה של הנגיד המפורסם רבי חיים שלמה זלמן (סיעל) טייכמאן ז”ל, מגדולי בוני ומחזיקי עולם התורה והחסד, והוא בן 91 בפטירתו.
המנוח ז”ל נולד בשנת תרפ”ז בעיר מונקאטש ועבר את מאורעות השואה האיומה. לאחר השואה היה מבוני עולם התורה בלוס אנג’לס. היה אציל במידותיו ובהליכותיו ובנה בתי מדרש רבים בארץ ובעולם. המנוח היה מספר בערגה על העיר מונקאטש ועל מורה ורבה הרה”ק בעל ה’מנחת אלעזר’ זי”ע. הוא זכר היטב כיצד הרבי ביקש והתחנן ליהודי ארה”ב בעת חתונת בתו “תשמרו על השבת ויהיה לכם טוב”. בשנת ת”ש, זמן קצר לאחר הבר־המצוה שלו, נלקח אביו למחנה כפיה בהונגריה. ביום השני של פסח תש”ד, ניתנה לכל יהודי מונקאטש שעה אחת לפנות את בתיהם והם נכלאו בגטו.
חודשים ספורים לאחר מכן הם הועברו לאושוויץ. זאת היתה הפעם האחרונה בה ראה המנוח את אמו, אחותו ושלושה מאחיו. “אם לא היה לך שם אמונה לא היה לך לשם מה לחיות”, היה אומר המנוח. הוא מסר את נפשו לשמירת תורה ומצוות גם שם באושוויץ, הוא היה משתף את מנתו הזעומה עם אחרים, ולמרות שמשקלו צנח ל־27 קילוגרם, הוא שרד בחסדי שמים את התופת הנאצית. כשהמלחמה קרבה לקיצה, הנאצים ימ”ש לקחו את האסירים היהודים לצעדות המוות הידועות. המנוח ואחיו יצאו לצעדה אולם כוחותיו של אחיו כשלו, כך שהמנוח נשא אותו ביתר המסע.
מתוך 6,000 היהודים שיצאו לדרך המפרכת, רק כ־600 שרדו, המנוח ואחיו ביניהם. שנים אחר כך, היה ר’ סיעל נד בראשו בתמיהה. הוא עדיין לא יכול להבין איך מישהו החזיק מעמד. בשלב כלשהו, כשהמלחמה קרבה לקצה, המנוח ואחיו, בן דודם ורבים אחרים הועלו על רכבות כדי להובילם להריגה, אבל כוחות הברית החלו להפציץ והרכבת נעצרה.
כדי לא לקחת סיכון, כולם קפצו מהרכבת ורצו אל המדרון המסוכן שהיה לצד הפסים. המנוח ואחיו איבדו קשר עם בן הדוד שלהם וכל אחד מהצדדים חשב שהשני נהרג. המלחמה הסתיימה. המנוח ואחיו נסעו לבודפשט כדי לחפש את אביהם. הם נכנסו לחנות ופחות משתי דקות אחריהם נכנס בן הדוד שלהם. האיחוד היה מרגש במיוחד, בפרט כשנודע להם שבן הדוד דיווח קודם לאביהם שבניו אינם בחיים. לרוע מזלם, הזמן שלהם יחד היה קצר. אביהם, שהתפרנס ממסחר בשוק השחור, כפי שיהודים רבים עשו בכדי לשרוד, נעצר על ידי הרשויות, בעקבות הלשנה. שוב מצאו את עצמם סיעל ואחיו לבד. הם פנו לממשלת ארה”ב מתוך תקוה שקרוביהם באמריקה ייקחו אותם תחת חסותם. השניים נבחרו להיות בין 200 היתומים שהורשו להיכנס לארה”ב, הילדים הראשונים שיצאו מאירופה.
אולם הסתבר שכיוון שאביו היה חי, הוא לא היה נקרא יתום לפי הגדרתה של ממשלת ארה”ב. כשהספינה עמדה לצאת מהנמל, רב החובל קיבל מברק: “הורד מיד את ילדי טייכמן, אבא שלהם בחיים, הם לא יתומים”. סיעל ואחיו אותרו והובאו רועדים ובוכים למשרדו של הקברניט. מכיוון שהם דברו רק יידיש, נדרשו שירותיו של מתורגמן. “מה הם רוצים לעשות לנו?” שאלו הילדים המבועתים שוב ושוב. רב החובל של הספינה התרגש ממצוקתם. “מה אני אעשה?” הוא אמר. “להעניש את הילדים האלה בגלל שאבא שלהם חי? צריך פשוט לקרוע את המברק…” ילדי טייכמן הפליגו לאמריקה.
הספינה עגנה בניו־יורק ביום שבת אחר הצהריים. המנוח ואחיו סירבו לרדת מהאניה עד שהשבת הסתיימה. דברי הרה”ק ממונקאטש זי”ע הדהד באוזניהם, “תשמרו על השבת ויהיה לכם טוב”. שלוש שנים ארוכות חלפו עד שאביהם הצטרף אליהם באמריקה, שלוש שנים של עבודה וחסכנות משוועת, ושליחת כל סנט מיותר לקרובים באירופה. בני משפחת טייכמן עברו ללוס־ אנג’לס והחלו בחיים חדשים. כמה שנים אחר כך נישא לזוג’ תחי’ שעמדה לימינו כל השנים ויחד הקימו בית נאמן בישראל על אדני התורה והחסד.
הם הקימו בית ועסק שגילמו את החלטתו של סיעל ש”תורה ויהדות יפרחו בביתו ובעולם”. עם הצלחת היוזמה העסקית שלהם, הטייכמנים יכלו לספק תמיכה משמעותית למוסדות ללימוד יהדות ברחבי העולם. “הצלחה כלכלית היא ברכה מה’ שניתנה לנו כדי שנוכל לעזור לאחרים”, זה המסר שסול העביר לילדיו. ואכן, אינספור בתי ספר, בתי כנסת ויוזמות חינוכיות אח־ רות חבים את קיומם לנדיבותה של משפחת טייכמן. המנוח היה תורם גדול למוסדות תורה וחסד, כמו גם חבר הנהלה ב’מרכז שמעון ויזנטל’, לשם היה תורם סכומים אדירים. בלוס אנג’לס הקים בתי ספר לילדים יהודים, לצד תמיכה בבתי חב”ד במקום. למרות עושרו, הוא קיבל את כולם בסבר יפות ותמיד הרגיש שהוא לא נתן מספיק.
כל מי שהיה במחיצתו הרגיש קשור אליו. היה ידיד נאמן לחצר הקודש טאלנא ולארגוני צדקה וחסד די בכל אתר ואתר. המנוח נפטר בערב שבת קודש ועד לרגעיו האחרונים היה צלול בדעתו וניהל את עסקיו.
הותיר אחריו את רעייתו שתחי’ וילדיו ונכדיו הממשיכים את דרכו לתפארת. ארונו יגיע לישראל היום יום שני, ומסע הלוויה ייצא בשעה 16:30 בצהריים, מבית הלוויות שמגר בירושלים – דרך בית המדרש ‘הלכה למשה’ ברחוב הרב סורוצקין 26 – להר הזיתים, שם ייטמן.
תגובות