השבוע הגיע ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר שליט”א לנחם את משפחת המדפיס הירושלמי הגה”ח רבי יוסף שלום הלוי וינפלד זצ”ל, מבעלי הדפוס הוותיק ‘אשכול’ ומחבר הפירוש הנודע ‘יסוד מלכות’, תלמידם ומקורבם של ה’אמרי חיים’ ובנו ה’ישועות משה’ מויזניץ זצ”ל, שנלב”ע בימי הפסח. בהזדמנות זו התפעל ראש הישיבה מהסיפור שסופר אודות המנוח, והוא הורה ש’מצווה לפרסם את הסיפור’.
מהו הסיפור? ובכן, כך מספר אחד מבניו של המנוח, באחת משמחות נישואי ילדיו הגיע הדיין הרה”ג ר’ משה יוסף מילצקי זצ”ל. “התפלאתי על בואו”, מספר הבן, “שכן לא היה ידוע לי שלאבי היה קשר עמו”. לאחר מספר ימים כשפגש בדיין הביע בפניו את תמיהתו, והוא ענה לו ש”אני מחכה שמישהו ישאל אותי את השאלה בכדי שאוכל לנמק לו את סיבת בואי”.
“באחד הימים”, כך סיפר הדיין, “עלו לביתי אביך יחד עם אחיו, כשהם מבקשים כי אפסוק ביניהם על השאלות שהתעוררו להם בעת שביקשו לחלק את הירושה. סירבתי נחרצות ואמרתי להם שכבר פרשתי לפנסיה, ואין לי כוחות להתמודד עם ויכוחים וצעקות… אמרו לי: אנו מבקשים רק לשמוע את דעת ההלכה, ולא כבעלי דינים.
“הם נכנסו, והחלו לשטוח את השאלות שהתעוררו להם אם בנטילת הבכור פי שנים, אלו כספים נחשבים ‘ראוי’ או ‘מוחזק’, בדולרים או בצ’יקים ומטבעות זהב ועוד, כשלא היה מדובר בסכומים פעוטים… הנחתי בפניהם ‘שטר בוררות’ כמקובל בכדי שיחתמו עליו ויקבלו על עצמם לקיים ככל אשר יורה להם, אך הם ענו כי איננו זקוקים לשטר, וגם אין צורך שהדיין יכתוב את פסק הדין והנימוקים, אלא ככל שיאמר כך יעשו ללא עוררין”.
“ואכן”, סיפר הדיין בהתפעלות, “הם קיבלו את הדברים כפי שהוריתי להם, בשמחה וללא כל פקפוק. ומאחר וטרם נפגשתי כדבר הזה אלא הורגלתי שגם יהודים נכבדים היו מתדיינים בקול ענות גבורה, החלטתי להגיע לשמחה שנערכה במעונו של אביך. ואדרבא, ביקשתי שישאלוני לסיבת בואי כך שאוכל לספר את המניעים לכך…”
בהמשך הועלו עובדות נוספות ומופלאות שהיו לבני המשפחה עם הרבי ה’פני מנחם’ כאשר ראש הישיבה מאזין בקשב רב לדברים. עם זאת, הוא הדגיש פעם ופעמיים כי היה ראוי להגיע רק בכדי לשמוע את הסיפור שמלמד כי ניתן לחיות באחווה ולנהוג לפי השו”ע, ו’מצווה לפרסם’.
