הרה”ר הגאון הרב קלמן בר באיגרת הלכבוד חג שבועות, זמן מתן תורתנו הקדושה. ביום השישי הבעל”ט נחוג את חג השבועות – זמן מתן תורתנו. בתפילות המועדים אנו אומרים: “אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ, וְרָצִיתָ בָּנוּ”.
בשם הגאון מווילנא זצ”ל מובא, כי לשונות אלו מכוונות כנגד שלושת הרגלים: “אַתָּה בְחַרְתָּנוּ” – בפסח, “אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ” – בשבועות, ו”וְרָצִיתָ בָּנוּ” – בסוכות. נמצא, שחג השבועות מבטא את אהבתו המיוחדת של הקב”ה לישראל, בכך שנתן לנו את תורתו הקדושה.
ואכן, מתן התורה מבטא את האהבה ההדדית שבין הקב”ה לישראל. וכפי ששנינו במסכת אבות (פרק ג’ משנה י”ד): “חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה”. ואף מטבעות התפילה שתיקנו חז”ל: “אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ”, “אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ”, ו”הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה”, כולן מבטאות את אהבתו הגדולה של הקב”ה לישראל במתן התורה.
וכך, גם ישראל גילו אהבה שלמה להקב”ה בקבלת התורה, כאשר הקדימו “נעשה” ל”נשמע”, ופירש רש”י (שבת פח ע”ב) שעשו כן מתוך אהבה שלמה וביטחון גמור בהקב”ה, “כדרך העושים מאהבה”. וכן אמרו חכמינו ז”ל (תענית דף כו ע”ב) על הפסוק “בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ” – “ביום חתונתו” זה מתן תורה, שבו נקשרה האהבה הגדולה בין הקב”ה לישראל.
ואהבה זו נמשכת לדורות, ובכל עת שיהודי יושב ועוסק בתורה, מתקשר הוא באהבה גדולה אל הקב”ה, והקב”ה משפיע עליו אהבה וחיבה.
וכמאמר המיוחס להגאון מווילנא זצ”ל (והובא בספר באר אברהם לבנו רבי אברהם זצ”ל): “כְּשֶׁיּוֹשְׁבִים יִשְׂרָאֵל וְעוֹסְקִים בְּשִׂמְחַת הַתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְפַמַּלְיָא שֶׁלּוֹ: רְאוּ אֶת בָּנַי חֲבִיבַי, שֶׁנִּמְצָאִים בְּצַעַרָם וְעוֹסְקִים בְּשִׂמְחָתִי”. ועל אהבה זו נאמר בשיר השירים (ח, ז): “מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה”, ופירשו חז”ל (שיר השירים רבה ח, ז): אלו אומות העולם שאינן יכולות לכבות את האהבה שבין הקב”ה לישראל ואת דבקותם של ישראל בתורתו הקדושה. ומכאן חובתנו וזכותנו הגדולה להרבות בלימוד התורה, להתחזק בכבודה של תורה, ולהרבות אהבה, הערכה וכבוד ללומדיה ועמליה.
השנה חל חג השבועות בסמיכות ליום השבת, ועל כן יש לשים לב למספר הלכות מיוחדות הנוגעות לכך. להלן סדר ההלכות בקצרה:
יום חמישי – ערב החג: עירוב תבשילין
א. חובת עירוב תבשילין – כשחל יום טוב בערב שבת, אסור לבשל מיום טוב לשבת ללא עירוב תבשילין (שו”ע סימן תקכ”ז סעיף א’).
ב. מה מניחים לעירוב – יש להניח בערב יום טוב פת ותבשיל לצורך השבת (שם סעיף ב’). שיעור התבשיל הוא כזית, ושיעור הפת לכתחילה כביצה (שם סעיף ג’). התבשיל צריך להיות מאכל הראוי ללפת בו את הפת, כגון בשר, דגים או ביצים, וצריך שיהיה מבושל, צלוי, כבוש או מעושן (שם סעיפים ד’ -ה’). להידור מצווה יניח לחם שלם וחתיכה חשובה של בשר או דגים (משנ”ב שם ס”ק ח’), ונהגו להניח ביצה מבושלת (בן איש חי שנה א’ פרשת צו אות א’; ערוך השולחן שם סעיף י”ג). ומצוה מן המובחר להכין תבשיל מיוחד לשם העירוב (ביאור הלכה שם ד”ה עדשים).
ג. מי צריך לעשות עירוב – גם מי שאינו מתכנן לבשל לשבת, נכון שיעשה עירוב תבשילין (ללא ברכה), כדי שיוכל להדליק נרות שבת (שו”ע שם סעיף י”ט; משנ”ב ס”ק נ”ח). בני הבית נגררים אחר בעל הבית, וכאשר הוא עושה עירוב, מותרים גם הם בהכנות לשבת (משנ”ב שם ס”ק נ”ו). אורח המתארח אצל אחרים וכל צרכיו על המארח, כגון ילדים המתארחים אצל הוריהם, נכון שיזכה חלק בעירוב של המארח. (ביאור הלכה שם סעיף כ’ ד”ה מי שלא).
ד. נוסח העירוב – לוקחים בערב יום טוב את התבשיל והפת, אוחזים אותם בידו הימנית, ומברכים: “בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב”. לאחר מכן אומרים: “בְּדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שְׁרֵא לָנָא לַאֲפוּיֵי, וּלְבַשּׁוּלֵי, וּלְאַטְמוּנֵי, וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרָגָא, וּלְתַקָּנָא, וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא, מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא”. (ניתן לאומרו בלשון הקודש: בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות, ולבשל, ולהטמין, ולהדליק נר, ולתקן, ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת), נוסח זה חובה לאומרו (שו”ע שם סעיף י”ב)
ה. שמירת העירוב – יש לשמור את תבשיל העירוב עד לסיום כל הכנות השבת ביום שישי (שו”ע שם סעיף ט”ו; משנ”ב ס”ק מ”ו), ומצוה מן המובחר לאכול את מאכלי העירוב בסעודות השבת (משנ”ב שם ס”ק י”א, מ”ח).
ו. מי ששכח להניח עירוב תבשילין – רבני הערים והשכונות נוהגים לזכות עירוב עבור כלל התושבים, ולכן מי ששכח להניח עירוב, נאנס, או שהניח עירוב ואבד או נאכל, יכול לסמוך עליו בדיעבד (שו”ע שם סעיף ז’). אולם אין לסמוך על כך לכתחילה, וכל משפחה צריכה להניח עירוב בביתה. עירוב זה אינו מועיל למי שסמך עליו במזיד, או למי ששכח להניח עירוב פעם שנייה ברציפות (כף החיים שם ס”ק מ”ח), ובמקרים אלו יש לשאול רב כיצד לנהוג.
יום שישי – חג השבועות: הקדמת סעודת החג, איסור הבערת אש והדלקת חשמל, והכנת צורכי השבת.
הקדמת סעודת החג – מצווה להקדים ולאכול את סעודת החג קודם סוף שעה תשיעית (בערך עד השעה 16:00), משום כבוד השבת, כדי שיוכל לאכול את סעודת ליל שבת לתיאבון. ומכל מקום, אם התאחר, יכול לאכול עד השקיעה, אך ימעט באכילתו ולא יאכל כדרכו בחול (שו”ע או”ח סימן רמ”ט סעיף ב’; רמ”א סימן תקכ”ט סעיף א’; משנ”ב שם).
איסור הבערת אש והדלקת חשמל ביום טוב – אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, ומותר רק להעביר מאש קיימת לצורך יום טוב (שו”ע סימן תצ”ה סעיף א’, סימן תק”ב סעיף א’, סימן תקי”א). לכן בהדלקת נרות שבת ביום טוב, או בבישול, יש להעביר מאש קיימת ולא להשתמש בגפרור כרגיל. יש להיזהר שלא לכבות את הגפרור או הנר לאחר ההדלקה, אלא להניחם שיכבו מאליהם. ויש להקפיד, כמובן, להדליק נרות בערב שבת מבעוד יום קודם השקיעה.
וכן הדלקת והפעלת חשמל אסורה בהחלט. (שו”ת אחיעזר ח”ג סימן ס’; אגרות משה או”ח ח”ד סימן ק”ד; מנחת שלמה ח”א סימן ט’; אור לציון ח”ג פ”כ תשובה א’; יביע אומר ח”ב או”ח סימן כ”ו; מאור ישראל ביצה דף ל”ג ע”א; חזון עובדיה יום טוב עמ’ נ”ג ועוד).
לכן יש להקפיד בשימוש בתנור ביום טוב שלא תיעשה בו פעולה חשמלית, כגון הדלקת מצת או חיישנים. בתנורי גז ניתן להשתמש רק כאשר ההפעלה אינה כרוכה בהפעלת חשמל, והשימוש בכיריים אינדוקציה אסור בדרך כלל ביום טוב, ובמקרה הצורך יש להיוועץ ברב.
הכנת צורכי שבת – המבשל ביום טוב לצורך שבת צריך להקדים את הבישול בעוד היום גדול, באופן שהמאכל יהיה ראוי לאכילה ביום טוב (דהיינו שיגיע לפחות לשליש בישולו). ובשעת הדחק יש מקום להקל אף בבישול סמוך לשבת (משנ”ב סימן תקכ”ז ס”ק ג’).
שבת קודש פרשת נשא – קבלת שבת מוקדמת, ונוסח התפילה בליל שבת
קבלת שבת מוקדמת – הנוהגים בכל שבת להקדים ולהתפלל תפילת ליל שבת קודם השקיעה לאחר פלג המנחה, רשאים לנהוג כן גם בשבת זו (שו”ת דברי יציב או”ח סימן קי”ז; סימן רי”ט).
נוסח התפילה בליל שבת – מתפללים תפילת ליל שבת כרגיל, אך אין אומרים “במה מדליקין” (שו”ע סימן ר”ע סעיף ב’). יש קהילות שנוהגים לומר תפילת קבלת שבת כרגיל, ויש המשמיטים חלקים מסוימים מן התפילה, וכל אחד ינהג כמנהג קהילתו (ערוך השולחן סימן ר”ע סעיף ג’, כף החיים סימן תפ”ז ס”ק ג’, ועוד). ויש הנוהגים שלא לומר “שלום עליכם” (רב פעלים ח”א סוד ישרים סימן י”ג; לוח ארץ ישראל).
אסיים בברכה ובתפילה, כשם שזכינו במעמד מתן תורתנו הקדושה שנאמר (שמות פרק י”ט פסוק ב’): “וַיִּֽחַן שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר”, ופירש רש”י: “כאיש אחד בלב אחד”, כך נזכה בעזרת ה’ יתברך בחג השבועות הבעל”ט להיות כולנו יחד, כל חלקי העם, כאיש אחד בלב אחד, מאוחדים סביב התורה הקדושה שהיא המאחדת והמייחדת אותנו כאומה. וכדברי רבינו סעדיה גאון ז”ל: “אין אומתנו אומה אלא בתורתה”.
