הם ניצבו זה לצד זה. זר כי חלף מולם בהתייצבם ליד אבני הכותל המערבי, המקום שממנו קדושה לא זזה מעולם, יכול היה לחשוב כי הם בני כיתה אחת שחוגגים יחדיו את הגיעם לעול נועם תורה ומצוות. רק מי שראה את פעילי יד לאחים המתרוצצים בינותם, עוזרים לאחד להדק טוב יותר את הקשר של יד כנגד הלב ולרעהו להתאים את הקשר של הראש כנגד המוח, יכול היה לקלוט כי סיפור הצלה סוער ומשותף מסתתר מאחורי החזות החגיגית והמרגשת.
היו אלו שמונה נערים בני מצוות שחולצו בחודשים האחרונים, במבצעים הרואיים בידי טובי הכוחות של יד לאחים, יחד עם אמותיהם ואחיהם, מתוככי כפרים ערביים. מסכת ההצלה של כל אחד ואחד מהם לא החלה והסתכמה רק בחילוץ עצמו. העובדות הסוציאליות וצוותי החונכים של יד לאחים ממשיכים ללוותם, עקב לצד אגודל, לערוב אישית להתאלקמותם של הילדים הצעירים שנולדו וגדלו בסביבה עוינת ונכרית ולהעלאתם שלב אחר שלב בדרך העולה בית ה’.
עוד לפני בר המצווה שנערכה, כאמור, השבוע בכותל המערבי, נערך בשבוע שעבר אירוע הכנה לחתני המצוות שבמהלכו הוענקו לכל אחד משמונת החתנים ערכות מפוארות שכל אחת מהן הכיל זוג תפילין כשר ומהודר וטלית מצויצת. השבוע הופיעו הנערים בכותל עם אנשי יד לאחים ואנשי חב”ד נתניה שהיו שותפים להפקת המעמד. התבוננות בפני כל אחד מהם עוררה התרגשות עצומה. אך לפני חודשים אחדים הם דיברו בערבית והתעוררו מדי בוקר לקול המואזין בכפרים בהם נולדו וחיו, מבלי שידעו כלל כי בנים המה לעם היהודי, בהיות אמם בת ישראל שנפלה בשבי צר ואויב. השבוע הם ניצבו מול אבני הכותל המערבי, כשרצועות תפילין על ראשיהם ועל זרועותיהם ובעיניים דומעות ועצומות קראו בקול גדול “שמע ישראל”.
ההתרגשות העפילה אל שיאה בקריאת התורה. נוכחותם של יהודים רבים בכותל המערבי, בכל עת ובכל שעה, אפשרה את ארגונם של כמה מנייני קריאות התורה, על מנת שכל שמונת חתני המצווה יוכלו לקבל עלייה ביום חגם. לא היו שם אבות שניצבו ליד החתנים ובירכו בקול את ברכת “ברוך שפטרני”. במקומם היו אלו האימהות הבוכיות שליוו את המראות והקולות מעזרת הנשים ולא יכולות היו להאמין כי פרק חדש נפתח בחייהן. צמרמורת עברה בקהל כשאחד מחתני בר המצווה ביקש לערוך “מי שברך” לשני אחיו הגדולים, שבשמם נקב, ולמרבה הצער טרם הצליחו להיחלץ ממלתעות הכפר בו הם נצורים.
כל אותה עת ניצב לידם נרגש, ליד ספר התורה, הרב אליעזר מנחם ברוידא הי”ו, נדיב הלב שתרם את שמונה זוגות התפילין לטובתם של שמונת הניצולים.
כתום התפילה פנו הילדים והאימהות, יחד עם הרב יואב רובינסון והרב חיים קאהן, פעילי יד לאחים שליוו אותם לסיור מיוחד ומעצים במנהרות הכותל, ומשם שבו אל בתיהם. בקרוב, כך אמרו ביד לאחים, תיערך סעודת השמחה של בר המצווה שתחתום את האירוע המרגש ותיתן את האות להמשך עלייתם מחיל אל חיל.
“עד עכשיו”, אמרה אחת האימהות של אחד מבני המצווה, “חשבתי שהרגע המרגש ביותר שחוויתי בחיים שלי היה הרגע שבו רכב החילוץ יצא מהכפר ודהר אל כביש 6. עתה, לאחר בר המצווה בכותל, אני חושבת ומרגישה שזה היה עוד יותר מרגש. כאן הרגשתי לראשונה שאנחנו מתחילים באמת את החיים שלנו מחדש, על כל המשתמע מכך”.
הרב שמואל ליפשיץ, מראשי יד לאחים, אמר השבוע בעקבות המעמד המרגש בכותל: “שנים של ניתוק מכל זיק של יהדות, של סבל ושל מכאוב, נותרו מאחור למראה פניהם הטהורות של ברי המצווה”. בהתייחסו לאמירת ‘מי שברך’ שצמררה את כל מי שהיה שמיעה וראייה לה, הטעים הרב ליפשיץ: “בל נשכח את כל אותם ילדים יהודים רבים ונוספים שעדיין מתעוררים בכל בוקר בכפרים עוינים ולא טהורים, מבלי להיות מודעים כלל להיותם בנים אובדים של העם היהודי. נמשיך לפעול ולעשות הכול על מנת להצילם ולהשיבם לאביהם שבשמים, לעמם ולמולדתם”.
