ועדת העבודה, הרווחה והבריאות קיימה דיון על היקף העסקתם של עובדים שעתיים בישראל, זאת במסגרת ציון יום זכויות האדם הבינלאומי בכנסת ובשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהוצגו בדיון, עולה כי 23% מהמועסקים השכירים בני 20 ומעלה היו עובדים שעתיים, אל מול כ-70% שעבדו עבור משכורת חודשית. ההערכה היא כי מדובר בכ-750,000 עובדים שעתיים.
הנתונים נלקחו מתוך הסקר החברתי של הלמ”ס לשנת 2016 והוצגו לוועדה על ידי יגאל אייזנמן, מרכז בכיר בסקר החברתי. עוד עולה מהנתונים כי יותר נשים מועסקות בשכר שעתי מאשר גברים. מבחינת גיל נמצא כי מרבית העובדים השעתיים הם מתחת לגיל 35 או מעל גיל 65. מבחינת השכלה מראה הסקר כי מרבית העובדים השעתיים אינם אקדמיים (‘תעודת בגרות כתעודה הגבוהה ביותר’) וכי העסקה שעתית נפוצה בעיקר בענפי השירותים ובקרב עובדים בלתי מקצועיים. לבסוף הוצג כי ההעסקה השעתית נפוצה יותר בקרב עובדים במשרה חלקית ועד 35 שעות שבועיות, וכי 51% מהעובדים השעתיים מרוויחים עד 4,000 שקלים בחודש.
“העסקה שעתית מייצרת הרבה אפליה וקשיים לעובדים” אמרה עו”ד דבי גילד חיו מהאגודה לזכויות האזרח, “במקור זה היה מיועד לעובדים זמניים, חלקיים, אך עם הזמן מעסיקים ראו שזה טוב להם וחוסך להם הוצאות. יש אנשים שעובדים עבור שכר שעתי במשרה מלאה עשרות שנים”.
לדבריה, בצורת העסקה זו נפגעים עובדים אלו פעמים רבות בעיקר בזכויות המחושבות על פי ימי עבודה, למשל בחודשי החגים בהם היקף העסקתם מצטמצם והם נפגעים בשכרם. “החוק גם קובע פחות ימי הודעה מוקדמת לפני פיטורים לעובד שעתי”.
לטענת עו”ד גילד חיו כי ישנם כ-300 אלף עובדים נוספים שלא נכללים בסטטיסטיקה של הלמ”ס, בהם מהגרי עבודה ועובדים פלסטיניים הבאים לעבוד בישראל. באגודה הציעו להסדיר את הנושא בחוק, ולהגדיר איזה עובדים יכולים להיחשב כעובדים שעתיים – בכפוף למגבלת שעות עבודה מסוימת בחודש, וכן תיקוני חקיקה שישוו את זכויותיהם של העובדים השעתיים לאלה של עובדים אחרים.
עו”ד דבי ספיר אליעזר ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אמרה כי “מנהל ההסדרה והאכיפה שם לב שעובדים שמועסקים לפי שעה הם פגיעים יותר וממקד בהם את מאמצי האכיפה. בדרך כלל מי שנפגע הם אלה שמועסקים במשרה מלאה בשכר שעתי מתוך בחירה של המעסיק, ולא כאלה שמועסקים באמת כמה שעות בשבוע”.
בתגובה לדברים אלה אמר יו”ר ארגון חברות הניקיון בישראל, עו”ד אילן שמעוני, כי “העובדים השעתיים אינם מקופחים, ככל שיש להם מעסיק הגון”. לטענתו, “אני רואה יתרונות לאוכלוסייה החלשה בקבלת שכר לפי שעות ולא שכר קבוע חודשי, כי אז מביאים לידי ביטוי את השעות הנוספות”.
עוד הוסיף כי בחישוב ממוצע שנתי, שכרו של עובד שעתי אינו נפגע והבעיה העיקרית היא רק בערבי חג, בהם העובדים השעתיים לא מקבלים שכר, מקום בו הסכים כי נדרש תיקון חקיקה. עוד “אין שום סיבה לקשור בין עובדים שעתיים לשכר נמוך” סיכם, “דווקא המדינה, בדיונים על שכר המינימום, מנציחה את שכר המינימום כהמלצה לעובדים בתחומים של עבודה קשה כמו תחום הניקיון”.
יו”ר הוועדה ח”כ אלי אלאלוף (כולנו) סיכם את הדיון ואמר כי “כיום אין מספיק מודעות ציבורית לנושא הזה. תפקידנו לעשות מה שצריך כדי לשנות זאת. אנחנו מבינים שזו תופעה שיש לצמצמם אותה באמצעות מסלולים של משרד העבודה להכשרה מקצועית, בניית מסלולי קידום וכיוונים נוספים. בנוסף אנחנו צריכים ללמוד את החוק הקיים ולהציע תיקוני חקיקה כדי לשפר את המצב הקיים. נקיים דיון נוסף בנושא לאחר שנלמד ונבחן את הנושא”.
תגובות