שמדבקות שקופות לחלון

מדבקות ויניל הן מדבקות שניתן להדביק על משטחים חלקים – מדבקות ללפטופ, מדבקות לסמארטפון, מדבקות לשמשות של רכב, מדבקות למקבוק ועוד. כאשר המשטח אינו שקוף – בין אם מדובר במתכת, מראה או פלסטיק – התשובה לכך היא ברורה – יש לחפש מדבקה שבה הדבק נמצא מצידה האחורי של המדבקה, אך מה לגבי מדבקות לרכב המיועדת לחלון או לשמשת הרכב? במקרה זה יש שתי אפשרויות: מדבקה המיועדת להדבקה בחלק הפנימי של הרכב, והאפשרות השנייה היא הדבקת המדבקות על חלקה החיצוני של השמשה או של החלון. מה עדיף ומתי כדאי לשקול כל אחת משתי האפשרויות?

דקאל – מה זה, והאם מדבקות ויניל שקופות הן אכן דקאל?

חשבו על צביעה באמצעות תבנית. יש דרכים שונות להשיג את המטרה הזו: אפשר למשל לחתוך את התמונה שתצבע מתוך בסיס כלשהו, למשל קרטון – ואז להשתמש בקרטון החתוך כתבנית בתוכה מרססים צבע. בדרך זו ניתן להשיג את אותה התמונה שוב ושוב בדרך מהירה יחסית, אך מאבדים את אפקט הצבעוניות שאותו לא ניתן להשיג ישירות באמצעות חיתוך הבסיס.

דרך אחרת היא יצירת התמונה וטבילת משטח אשר מקבל את הצבע שאחר כך מיושם למשטח אחר: קחו למשל כרית צבע לחותמת, דאגו כי כרית הצבע תכיל את התמונה הצבעונית אותה תרצו להעביר למקום אחר ואז קחו חותמת ריקה ללא תבליטים כלל. את החותמת מספיגים ב”תמונה” ואז ניתן להחתים באמצעות החותמת נייר אחר כיוון שהחותמת עצמה עשויה מחומר אשר אינו סופג את הצבע, אלא רק משמש להעברתו.

דרך שלישית דומה לדרך השנייה אבל כוללת דבק מיוחד שאינו מופעל אלא אם כן מופעל עליו לחץ או שהוא מורטב. הדוגמה הקלאסית למדבקות מגניבות כאלו הן המדבקות שלעתים מתלוות למשל לחפיסת מסטיקים או דגני בוקר ומשווקות כקעקועים זמניים – לוקחים את המדבקה, מקלפים נייר דק בחלק הקדמי של המדבקה ומצמידים אותה ליד, מרטיבים את חלקה האחורי עד שהנייר שמוצמד לחלק זה מתקלף ולמעשה משאיר את המדבקה – הצבע והדבק – על היד. מדבקות שזהו העקרון על פיהן הן פועלות נקראות דקאל.

עם השנים, השם דקאל הוצמד לא רק למדבקות בסגנון הקעקועים שעסקו בהעברת הצבע באמצעות דבק שלרב דרש הרטבה אלא גם למדבקות ויניל שקופות שהן מדבקות “רגילות” בהן ההדפסה מתבצעת מעל חומר שבצידו השני ישנם חומרי דבק מוכנים לשימוש אליהם מוצמד שקף. קילוף השקף מאפשר את הדבקת המדבקה ישירות למשטח אליו רוצים שהמדבקה תוצמד ללא צורך בהרטבה ואפילו לא בשפשוף.

היום כשאומרים דקאל מתכוונים בעיקר למדבקות ויניל שקופות, למרות שבמקור – השם דקאל הוא שם שניתן לשיטה שונה לייצור מדבקות שהודבקו באמצעות מים.

מדבקות ויניל שקופות – דבק, חשמל סטאטי או משהו אחר?

לרב נהוג לשווק מדבקות ויניל שקופות ככאלו הנדבקות באמצעות חשמל סטאטי, אבל למען האמת לא חשמל סטאטי הוא מה שגורם למדבקת ויניל שקופה להידבק. חשמל סטאטי הוא מטען חשמלי, בדומה למגנט. אילו היה מדובר בחשמל סטאטי, אז המדבקה הייתה נצמדת למשטחים אבל נרתעת מעצמה – למעשה אין שום בעיה להדביק מדבקה לעצמה כך שלא חשמל סטאטי גורם למדבקות הויניל השקופות להידבק. בדומה לפלסטיק נדבק – גם מדבקות ויניל שקופות לא נדבקות בגלל חשמל סטאטי אלא בגלל שהן כל כך חלקות שהן פועלות למעשה באמצעות איטום ואקום כאשר מנסים להצמיד אותן למשטחים חלקים אחרים.

למה חשוב לדעת את זה? ובכן ומשתי סיבות: ראשית, מדבקת ויניל שקופה אשר אינה כוללת דבק כלל תיצמד למשטחים חלקים – כלומר רצוי מאד לפני ההדבקה לדאוג לניקיון וחלקלקות המשטח אליו מדביקים כדי לדאוג שהצימוד יהיה מוצלח. הסיבה השנייה היא השיקול היכן להדביק – מחוץ לשמשה או בתוך השמשה של הרכב. כיוון שלא מדובר בדבק כלל, המדבקה אולי עמידה בפני פגעי מזג האויר אבל אם רוצים להדביק אותה על שמשת רכב נוסע שחושפת אותה למהירויות גבוהות, רוח חזקה ואיתני הטבע, רצוי להגן עליה מעט ולהדביק את המדבקה לרכב על החלק הפנימי של שמשת החלון.

מדבקות ויניל שקופות מיוצרות ומיועדות להדבקה בשתי שיטות: הדבקה מצד הגב או הדבקה מקדימה. כאשר המדבקה מיוצרת בשיטת הדבקה מקדימה – המדבקה למעשה מודפסת הפוך, בצד הגב. למה? כי הויניל עצמו מכיל חלקיקים אשר גורמים להדבקה טובה למשטחים חלקים דוגמת זכוכית, מתכת או מראות. הבעיה היא שכאשר מתבצעת ההדפסה על גבי הויניל, החלקיקים אשר גורמים להדבקה כבר לא פועלים היטב. כאשר ההדפסה נעשית הפוך, מצד הגב, ניתן להדביק את החלק הנדבק במדבקה על השמשה והתמונה תראה מצידה השני של השמשה דרך המדבקה. דרך זו מצוינת להדבקת מדבקות למשל על החלק האחורי בשמשת הרכב.

אם הכוונה היא להדביק לדוגמה על מראות, סמארטפון או על גיטרה – השיטה המומלצת היא הדבקה היא ההדבקה אחורית בה פשוט מדפיסים על צד אחד ומדביקים את הצד השני. ניתן להשתמש בשיטה זו גם כדי להדביק לדוגמה מדבקות לרכב מצידו החיצוני של הרכב, אולם אז כדאי לקחת בחשבון כי משך החיים שלהן עלול להתקצר במעט בגלל מזג אויר סוער  שבו עליהן לשרוד. דבר נוסף אותו כדאי לקחת בחשבון הם מצבים בהם מתכננים הדבקה על החלק הפנימי של שמשמת הרכב אך שוכחים לקחת בחשבון חלונות כהים שעלולים לגרום למדבקה לא להיות בעלת נראות טובה מבחוץ.

אז מה הפתרון?

הפתרון הוא מדבקות ויניל עשויות לטקס הכוללות דבק על חלקן האחורי. מדבקות אלו מיועדות להדבקה על החלק החיצוני של שמשות, מראות או משטחים חלקים אחרים דוגמת מתכת או פלסטיק. הן עמידות יחסית בפני פגעי מזג האויר וניתנות להסרה בקלות יחסית. הן עמידות בפני מים וטווח השימושים בהן הוא כמעט ואינו מוגבל: שמשות ראווה של חנויות, מדבקות לרכב, מדבקות לאופנוע, מדבקות לגיטרה, מדבקות לסקייטבורד, מדבקות לגלשן, מדבקות למקרר, מדבקות ללפטופ ועוד היד נטויה. יש אף שמיישמים אותן כקישוטים לקירות חלקים.

איך מדפיסים מדבקות?

הדפסת מדבקות נועדה ליצור דפוס – דוגמה שתופיע מעל כל מדבקה ומדבקה באופן זהה, אבל איך עושים זאת? בעבר השתמשו בטכניקות של ליתוגרפיה: יצרו תבנית, לרב תבנית אבן, למעשה סוג של חותמת. ייצור תבניות האבן האלו היה יקר מאד, אך ייצור כל מדבקה באמצעותם לאחר הייצור הראשוני היה זול. במקור, ליתוגרפיה ייצרה תבנית בעלת צבע בודד אולם במאה התשע עשרה חשבו על שיטה להכניס צבעים שונים: פשוט השתמשו במספר תבליטי אבן, כל אחד לצבע אחר. כאשר כל תבליטי האבן הדפיסו על אותו המשטח, כל אחד בצבע אחר – התקבלה תמונה צבעונית.

היום ההדפסה על המדבקות היא דיגיטלית, דבר המאפשר שימוש במספר צבעים גדול ודיוק רב, כמו גם ייצור מגוון רחב מאד של דגמים בזמן קצר ללא צורך בייצור תבניות הדפסה קודם לכן. שיטת הדפסה זו קיימת מאמצע שנות התשעים של המאה העשרים. אמנם עלות הדפסת כל דף מדבקות מעט יותר יקרה מיטת הליתוגרפיה, אולם כיוון שאין צורך בייצור תבנית הדפסה כלל העלות הכוללת יוצאת בסופו של דבר זולה יותר.

מדבקות שקופות לחלון יכולות להיות מודבקות משני צידי החלון – מצידו הפנימי או החיצוני. מדבקות דקאל סטאטיות מותאמות במיוחד לשימושים פנימיים כיוון שהן אינן כוללות דבק כלל. מדבקות ויניל שקופות מתאימות יותר להדבקה על משטחים חלקים גם פנימיים וגם חיצוניים.

המאמר נכתב בשיתוף UniCow האתר המוביל בישראל למדבקות לרכב