נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, קבעה בצהרים בהחלטה שנתנה, כי היא דוחה את בקשת הרבנות הראשית לקיים דיון נוסף לזה שהיה בעבר, ולפיו המדינה לא תוכל לאכוף אי הכנסת חמץ לבית החולים. מדובר בבקשה לדיון נוסף בעקבות צו שהוציאו שופטי בית המשפט העליון בחודש אפריל אשתקד, בו נקבע כי לבתי החולים בישראל סמכות לאסור על הנכנסים בשעריהם להכניס חמץ במהלך חג הפסח.
כזכור, בעבר נתן בג”צ פסק דין בהרכב של שלושה שופטים (הנדל, פוגלמן וגרוסקופף) שקיבל עתירות לפיהן ניתן יהיה מותר להכניס חמץ לבתי החולים במהלך חג הפסח.
בעקבות אותה החלטה ביקשה הרבנות הראשית דיון נוסף, אולם כאמור, היום קבעה נשיאת העליון כי היא דוחה את הבקשה ולא מקבלת את העתירה.
הרבנות בבקשתה טענה כי נוכח חשיבות ההלכה שנקבעה בו, סתירתה להלכות קודמות של בית משפט העליון וההשלכות הקשות שצפויות להיות להלכה זו, לשיטתה. הרבנות הראשית טענה כי לא ניתן משקל מספק למאפיינים המיוחדים של בתי החולים ובתוך כך לעובדה שבמקרים רבים, המרחב האישי של מטופל בבית החולים אינו ברור והוא חולק את חדרו עם מטופלים אחרים, וכן לכך שממילא מוטלות על באי בית החולים הגבלות שונות הפוגעות באוטונומיה שלהם, וזאת בשל סכנות בריאותיות ועל מנת לשמר את ה”מכנה המשותף” של כלל השוהים בבית החולים.
עוד נטען כי מתן האפשרות להכניס חמץ לתוך מחלקות האשפוז עלול ליצור מכשול חמור עבור הציבור שומר הכשרות, אשר עולה כדי פגיעה בזכותם לחופש הדת ולחופש הבחירה, וזאת אף מבלי להתחשב בפגיעה ברגשות הדת אשר תיגרם בשל כך.
בבקשתה טענה הרבנות כי פסק הדין שניתן בעבר בבג”צ מהווה חריגה משמעותית מן ה’סטטוס קוו’ הנהוג בענייני דת ומדינה, שכן ההימנעות ממכירת חמץ ומאכילתו בפרהסיה ובפרט במקומות ציבוריים היא אחד מסממניה המובהקים של מדינה יהודית ודמוקרטית מאז קום המדינה, וכי ככל שבית המשפט סבור כי יש לשנות מהסדרים אלה, מן הראוי שהדבר ייעשה בהרכב מורחב. לבסוף, סבורה המבקשת כי חילוקי הדעות בין שופטי ההרכב מצדיקים אף הם את קבלת הבקשה.
כבר בפתח החלטתה קבעה הנשיאה חיון כי דין הבקשה להידחות. בהסבר להחלטתה היא כתבה כי הסוגיה שנדונה בפסק הדין היא אכן בעלת חשיבות ציבורית רבה, וכפי שציינו שופטי ההרכב, נוכח רגישותה וחשיבותה מן הראוי היה למצוא לה פתרון מוסכם אשר ייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית. דא עקא, פתרון שכזה לא הוצג בפני בית המשפט, ועל כן היה עליו להכריע בשאלות המשפטיות שעמדו בפניו.
בסיום כתבה השופטת חיות “משהגעתי לכלל מסקנה כי לא נפסקה הלכה חדשה בפסק הדין, הבקשה נדחית. נוכח הרגישות הציבורית הרבה של הנושא המועלה בבקשה, ובשל הצורך למצוא לו בהקדם פתרון הולם והתקווה כי כך אכן יהיה, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות על אף דחיית הבקשה”.
תגובות