האם העלו את מחירי החד פעמי הרבה יותר מהמס?

בנק ישראל פרסם היום מחקר ולפיו מחיר הכלים החד פעמיים, גבוה יותר ב-70%, ממה שהיה אמור להיות כפועל יוצא של המס שהוטל על החד-פעמי.

בבדיקה שערך הבנק על ההשפעה הוברר כי יש מי שניצלו לטובתם את המיסוי על הפלסטיק והעלו את המחירים מעבר לנדרש.

כך למשל בבחינה של כוסות חד פעמיים, הוברר כי  הפער הוא של כשתעה שקלים בין העלייה האמיתית לזו שגולגלה לצרכן. העלייה בפועל של מחירי הכוסות הייתה גבוהה ב-70% מזו הנגזרת מהטלת המס: עלייה ממוצעת של כ-22 ש”ח לק”ג לעומת עלייה של כ-13 ש”ח (11 ש”ח בתוספת מע”מ שחל גם על המס), הנגזרת מהטלת המס.

בבנק ישראל ציינו נקודה מעניינת ולפיה העובדה כי על גבי האריזה מצוין רק מספר הכוסות אך לא משקלן, מקשה על הצרכנים להעריך מה השינוי שהיה אמור להיות במחיר בשל הטלת המס, לעומת השינוי שחל בפועל. עובדה זו עשויה להשפיע על מידת “גלגול המס” לצרכן, ומכאן שהיא גם מעלה שאלות מדיניות.

בסיכום המחקר נקבע כי קביעת המס כאחוז מהמחיר לצרכן הייתה מקלה על הצרכנים להשוות בינו לבין עליית המחיר בפועל. עם זאת, היא עלולה לפגוע במידת ההתאמה של המס לתכליתו (הפחתת כמות הפלסטיק מטעמי איכות הסביבה), משום שהקשר בין גובה המס לבין משקל הפלסטיק שבמוצר הדוק פחות. יתר על כן, קביעת המס כאחוז מהמחיר נהוגה במיסי קנייה כלליים, ואילו במיסים על מוצרים מוגדרים כמו דלק, סיגריות ואלכוהול נהוג לקבוע היטל קצוב. לנוכח שיקולים אלה, ובהתחשב בכך שהכלים החד-פעמיים למיניהם אינם נמכרים לצרכן על פי יחידת מידה אחידה שביחס אליה ניתן להגדיר את המס, אפשר ללוות את השימוש במס קצוב בהטלת חובה על היצרנים/יבואנים, לסמן על גבי האריזה את משקלה ואף את גובה המס הנגזר.