התביעה הוגשה בעקבות זכיית התובעת בשנת 2020 במכרז שפרסמה חברת החשמל לרכישת תחנת הכוח ברמת חובב, תמורת כ־4.2 מיליארד ₪. במסגרת הליכי המכרז פורסם עדכון בדבר ההבנות המתגבשות בין רשות מקרקעי ישראל לחברת חשמל ביחס למתווה העסקה להעברת הזכויות במקרקעין, כפי שאושרו בסופו של יום. התובעת הגישה תביעה בגדרה העלתה טענות שונות בנוגע למתווה העסקה, בניסיון לחמוק מתשלום דמי ההיתר. לחילופין, ביקשה התובעת כי ייחתם בינה לבין רשות מקרקעי ישראל הסכם חכירה לפרק זמן קצר יותר.
רשות מקרקעי ישראל, שיוצגה על ידי עורכי הדין גלי צימרמן – חדאד ואיתי בראל מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי) טענה כי יש לדחות התביעה על הסף, בין היתר, כיוון שמדובר בתקיפה עקיפה, פסולה, בדיעבד, של תנאי המכרז, וכי בקבלת טענותיה של התובעת כיום יש לפגוע בעקרונות היסוד של דיני המכרזים – שוויון, צדק ותחרות הוגנת. חברת חשמל עמדה גם היא על כך, כי מדובר בניסיון פסול לשנות את תנאי המכרז בדיעבד.
בפסק הדין קיבל שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע יעקב דנינו, את טענת רשות מקרקעי ישראל וקבע כי התביעה מהווה תביעה עקיפה של הליכים שהיו צריכים להיעשות במסגרת הליכי המכרז. עוד קבע כי עקרון השוויון בדיני מכרזים מחייב הקפדה על עמידה בתנאי המכרז, וכי מציע שהשתתף במכרז קיבל עליו את תנאיו, וכי מי שלא תקף תנאי מכרז במועד, בהליך המתאים, מנוע מלעשות כן, בדיעבד, ובמסגרת תביעה אזרחית. נקבע כי ממסמכי המכרז והעדכון שפורסם טרם הגשת ההצעות עולה בבירור כי הרוכש יידרש לחתום על חוזה חכירה חדש לתקופה של 49 שנים, בייעוד מתאים לתחנת כוח, וכי כל התשלומים הנובעים מכך יחולו עליו.
בנוסף, נקבע כי קבלת טענות התובעת הייתה מביאה לשינוי תנאי המכרז בדיעבד ולהפחתת תשלומים בהיקף משמעותי, תוך פגיעה בעקרון השוויון ובוודאות ההליך המכרזי.
לאור האמור, דחה בית המשפט את התביעה, על הסף, וחייב את התובעת בתשלום הוצאות בסך כולל של 30,000 ₪ – 20,000 ₪ לטובת רשות מקרקעי ישראל ו־10,000 ₪ לטובת חברת החשמל.
