ברוב של שניים (סולברג ומינץ) מול אחד (עמית) הרכב של שלושת שופטי בג”צ דחה הבוקר (ראשון) את העתירות נגד מינויו של דוד זיני לראשות השב”כ, ושבעה העותרים חוייבו בהוצאות כספיות של 70 אלף שקלים, כשבין העותרים: התנועה לאיכות השלטון, שקמה ברסלר, ראש השב”כ לשעבר ארגמן, ועוד מספר עותרים.
בעתירות טענו העותרים כי יש להורות על בטלות המינוי, או – לכל הפחות – על השבתו לבחינה מחודשת של הוועדה המייעצת, בטענה כי שורשיו של המינוי נִטעו ב’קרקע’ של ניגוד עניינים. נוסף על כך, טענו כי גם הליך מינויו של זיני לראשות השב”כ, לקה בחסר, בלשון המעטה. לדבריהם, ראש הממשלה לא קיים ראיונות, כפי הנדרש, עובר להחלטה על המינוי – לא עם זיני עצמו; גם לא עם מועמדים אחרים. כפועל יוצא מכך, לפני הממשלה לא הונחה תשתית עובדתית בהיקף הנצרך, טרם החליטה על המינוי, ובפרט – לא הובאו לפניה מועמדים נוספים, ולא הוסבר לה מדוע הועדף זיני על פני אחרים. עוד נטען על ידי חלק מהעותרים כי קיימים פגמים בטוהר מידותיו של זיני, וכי הוועדה המייעצת לא מילאה כיאות את תפקידה בכל הנוגע לאיתורם ובחינתם.
בפסק דינו כותב המשנה לנשיא השופט נועם סולברג כי לאחר שעיין ובחן את טענות הצדדים, הוא לא מצא עילה להתערבות, וכי יש לדחות את העתירות, כשהוא מנמק דבר אחר דבר. בהמשך כתב כי לא מצא ממש בדבריהם של העותרים שתוקפים את מינויו של זיני, וכי אין בכל כדי להביא להתערבות במינויו של ראש השב”כ, והוא מסיים את דבריו: “משלא נמצא יסוד לכל טענה אחרת, חזקה על זיני שיוביל את השירות באורח ממלכתי, בהתאם לדין, כפי שנהג במשך שירותו הקרבי רב השנים בצה”ל, לצורך מימוש תפקידיו החשובים והחיוניים לביטחון המדינה. הצלחתו, והצלחת השירות תחתיו – הצלחת כולנו”.
בפסק דינו, מדגיש השופט סולברג את מחלוקתו עם השופט יצחק עמית באשר לדרך פועלת הוועדה שבוחרת את ראש השב”כ. עמית עצמו מתייחס גם הוא בפסק דינו לנושא הוועדה וכותב כי “היה על הוועדה להידרש במפורש גם לטוהר המידות במובנו הרחב ביחס לגורם הממנה. זאת בראש ובראשונה בראי הרקע שהוביל למינוי שעל הפרק – תחילתו בפיטורי ראש השירות לשעבר בהליך בלתי תקין; המשכו בהצהרת ראש הממשלה כי בכוונתו למנות לתפקיד את אלוף (במיל’) אלי שרביט, ולאחר מכן התנערות ראש הממשלה מהצהרה זו; התמשכותו לפי מראית הדברים מבלי לראיין מועמדים נוספים, תוך הצעת התפקיד למשיב במהלך ראיון קצר ותמציתי במכוניתו של ראש הממשלה; וסיומו בהחלטה לקונית בבחירה במשיב”. “על הוועדה היה למלא את תפקידה על פי דין – היינו לחוות את דעתה בנושא טוהר המידות בראי הטענות שהונחו לפניה ולנמק את קביעתה”.
לקראת סוף דבריו הוא כותב: “משנותרתי בדעת מיעוט וחבריי סבורים אחרת, באה אל סיומה המערכה השלישית בטרילוגיה העוסקת בראש השירות – תם, ובתקווה גם נשלם. יש להצר על הטרילוגיה שקלעה את בית משפט זה לראשונה בתולדותיו, לעסוק בראש השירות”.
השופט מינץ הצטרף לדעתו של המשנה לנשיא סולברג, ובכך הפכו את דעתו של השופט עמית לדעת מיעוט, כשהוא כותב: מסכים אני לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיא סולברג לפיה דין העתירות להידחות. השופט מינץ תוקף את העותרים שביקשו לפסול את זיני על השקפת העולם המיוחסת לו וכתב: “אין בידי עותרים אלו ראיה כלשהי התומכת בטענתם זולת הצטיידות ברכילות בלתי מבוססת ולימודי היקש מהצהרות ואמירות שהתפרסמו ויוחסו לו ולבני משפחתו”. “לגבי אלו שביקשו לפסול את מר זיני מפני שגדל וצמח במסגרת ביטחונית שונה מהשירות. אין בכך דבר חדש. לא פעם ולא פעמיים בעבר הרחוק ובעבר הקרוב, בוצעה “הצרחה” בין ממלאי תפקיד בזרועות הביטחון השונות. זאת בין היתר מתוך רצון להוביל תהליכים חדשים בארגון ולעתים, כדברי ראש הממשלה במקרה זה, מתוך תפיסה שהדבר יביא לתועלת בדמות “חשיבה מחוץ לקופסא”.
ברוב של שניים מול השופט עמית, קבע המשנה לנשיא סולברג יחד עם השופט מינץ כי דין העתירות להידחות, וכל אחת משבע הקבוצות של העותרים תיִשא בהוצאות המשיבים, בסך של 10,000 ₪ (סך כולל של 70,000 ₪). סכום זה יחולק בחלקים שווים בין המשיבים שיוצגו על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, לבין זיני
