בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב קבע היום כי עיריית תל אביב אינה מוסמכת להפעיל מצלמות וידאו המצלמות את הרחוב ומקליטות את הנעשה בו לשם אכיפת עבירות חניה, כיוון שהכנסת לא הסמיכה אותה לעשות זאת. בית המשפט הסביר כי לנוכח פגיעת מצלמות וידאו המצלמות את הרחוב בפרטיות של העוברים והשבים יש צורך בהסמכה מפורשת של הכנסת כדי להפעילן. כיוון שהכנסת הסמיכה את העירייה להפעיל מצלמות כאלה רק לצורך אכיפת עבירה של נהיגה בנתיב תחבורה ציבורית, היא אינה מוסמכת להשתמש בהן לשם אכיפת עבירות חניה.
בפסק דינו הסביר השופט איתי הרמלין כי “הבעיה המרכזית בשימוש במצלמות הרחוב נעוצה בכך שנאספים בהן פרטים רבים שאינם נדרשים כלל לשם אכיפת איסורי החניה. בראש ובראשונה, מצולמים בהן אנשים רבים שלא עברו כל עבירה, אלא עברו ברחוב כעוברי אורח. המצלמות מתעדות עם מי הסתובבו אותם עוברי אורח, מה לבשו, לאיזה עסק ברחוב נכנסו (מסעדה כשרה או שאינה כשרה למשל), האם עשו זאת בשבת או ביום חול וכדומה”.
סרטון הווידאו של מצלמת הרחוב מתעד גם את כל מי שיוצא מרכב החונה כחוק באותו קטע רחוב ויכול לחשוף נתונים מסוג זה גם בקשר לאנשים שאינם חשודים בביצוע עבירה כלשהי”. בהמשך קבע השופט כי “ההגנה על הפרטיות בהקשר זה היא הגנה על החירות – חירותו של אדם לרדת למכולת לבוש בגופיה, אך גם חירותו לאכול היכן שיחפוץ מה שיחפוץ ובאיזה יום שיחפוץ, ולהתרועע עם כל אדם (ללא הבדל דת, לאום, השקפה פוליטית, וכו’) והכל מבלי שיתועד על ידי הרשויות. אין גם כל סיבה שהרשות תתעד אדם בסיטואציות מביכות סתם – כגון מי שמחטט באפו, משתטה במשחק עם ילדיו וכו'”.
השופט הרמלין הזהיר כי “האפקטיביות של מצלמות אלה לצרכי אכיפה יכולה להביא לכך שעם הזמן ילכו ויתרבו וסופו של תהליך יהיה שנמצא את עצמנו בדיסטופיה אורווליאנית שבה כל צעד שלנו מפוקח על ידי הרשות”.
בית המשפט הדגיש את ההשלכות המשמעותיות של ההחלטה להציב את המצלמות ולהפעילן על אופיו של המרחב הציבורי, ציין כי לפי המסמכים שהגישה במשפט התביעה העירונית, לא רק שההחלטה התקבלה ללא הסמכה מפורשת של הכנסת, אלא היא התקבלה בוועדת ההתקשרויות העירונית מבלי שמועצת העיר דנה בכך ומבלי שנערך הליך של שיתוף הציבור.
לאחר שקיבל את טענת הנאשם כי העירייה פעלה בחוסר סמכות בהפעלת המצלמות, פסל בית המשפט את הראיות שנאספו נגדו וזיכה אותו מעבירת החניה שבה נאשם.
תגובות