חקלאי הדרום שכחו כבר מזמן כיצד זה להתנהל בשדותיהם בצורה שקטה ללא כל חשש. למעשה, מאז גירשו את יהודי גוש קטיף, חייהם של תושבי עוטף רצועת עזה, הפכו להיות בחשש מתמיד. פעם זו אזעקת ‘צבע אדום’, פעם רקטות של ממש שנוחתות באזור, ופעם ירי צלפים מעבר לגדר. החשופים יותר מכל הם החקלאים שרואים בעיניהם את הגדר, רואים את הצד השני, ומרגישים עד כמה קרובה העוינות. לעיתים רבות כאשר רקטות נופלות בשטח ישראל, כולנו נושמים לרווחה כאשר צמד המילים ‘שטח פתוח’ נלווה לנפילה, אולם לעיתים מדובר בעוד שדה או חממה שחטפו את הרקטה ופגעו ביבול עליו עמלו חודשים ארוכים.
אלא שבחודש האחרון, האיומים האלה נראים כמשהו ישן ולא אפקטיבי. כעת דווקא הפרמיטיבי הפך להיות אפקטיבי, אומר לנו יצחק, אחד מחקלאי הדרום. כשהוא מדבר על הנשק הפרמיטיבי, הוא מדבר על טרור העפיפונים שתופס תאוצה מזה קצת יותר מחודש, וכל יום שעובר מתברר שמחבלי עזה משתכללים יותר. תעיד על כך ההפצצה בתחילת השבוע, כאשר מטוסי חיל האוויר הפציצו מתקן חמאס סמוך לגדר המערכת, שמתברר שהפך לבסיס העפיפונים.
‘טרור העפיפונים’ שכך מוגדר בפי מערכת הביטחון, הוא טרור שנכון לרגע זה לצה”ל אין מענה אמיתי. החקלאים שיוצאים לשטח לעבוד את אדמתם, הוסיפו בחודש האחרון עבודה נוספת, שעיקרה שמירה על השדה וישיבה בטרקטור עם מיכל מים גדול, שתפקידו לכבות שריפות שנדלקות באמצעות העפיפונים.
מתברר כי השיטה היא פשוטה למדי, עפיפונים מתוצרת עצמית הופכים לכלי תעופה עבור בקבוק תבערה שמחובר בקצהו של העפיפון, וכאשר זה נופל בשדה חיטה או כל שדה חקלאי אחר, הוא גורם לדליקה שתוך שניות הופכת לתבערה גדולה ומכלה את התוצרת תוך זמן קצר.
בשבוע האחרון מתברר שהמחבלים פיתחו את השיטה ולקחו אותה כמה צעדים קדימה. חקלאים מספרים לאתר לדעת כי מבקבוקים שחוברו לעפיפון, כעת ניתן כבר לראות משהו אחר, סוג של פיתוח שלהם של נייר כסף ובו חומר תבערה שדולק ועם נפילת העפיפון אל הקרקע הוא מתפזר וגורם לדליקה. בנוסף במהלך השבוע החולף נמצאו שני עפיפונים ועליהם מטעני חבלה, כאשר המטרה היא לפגוע בחקלאי שמבקש להגיע אל העפיפון. לצד העפיפון החלו מחבלי עזה לשלוח גם בלוני הליום כאשר כמו בעפיפון כך גם בבלון, חומר בעירה מתחבר לתחתיתו וכאשר זה נופל בשטח ישראל הוא גורם לדליקה.
אחד הדברים המעניינים ששמו אליהם לב חקלאי הדרום, זו התופעה שעיקר העפיפונים נשלחים אליהם לקראת שעות הערב. תחילה חשבו שם כי הסיבה לכך היא בשל רצונם של המחבלים לראות את האש הנדלקת ולחגוג עם נפילת העפיפון, דבר שיותר קל בשעות בין הערבים והחושך, אולם מהר מאוד הוברר כי הסיבה שונה לגמרי והיא לא אחרת מאשר תנאי מזג האוויר. מתברר כי המחבלים שעושים שימוש בכלי פרמטיבי, למדו היטב כיצד להתכונן ואיך לבצע את הפעולה בצורה המיטבית ביותר, והוברר להם כי לקראת שעות אחה”צ מתחילה לנשוב רוחב מערבית מכיוון הים של עזה לעבר מזרח – אל תוך שטח ישראל. משכך, הם הבינו כי הדרך האפקטיבית ביותר לשימוש בעפיפון התבערה, אלו שעות אחה”צ והערב, ומשכך אלו השעות העיקריות שבהן מציתים את בקבוק התבערה ומרימים את העפיפון אל האוויר בדרכו לשטח ישראל.
יניב, חקלאי מאחד היישובים בדרום מספר כי ביום שלישי האחרון הם לא היו צריכים להמתין לשעות הערב, וכבר בשעות הבוקר הם שילחו עפיפון אל שטח ישראל, והפעם גם הצליחו להגיע אל מעבר ארבעה ק”מ, דבר שלא קורה בדרך כלל. הסיבה לכך הייתה בשל מזג האוויר החורפי שהיה ברוב אזורי הארץ, ושבדרום לא התבטא בהכרח בגשמים אלא ברוחות חזקות שלקחו עימם את העפיפונים פנימה עמוק לשטח ישראל.
כאשר אנחנו שואלים את יניב מדוע בעצם החקלאים הופכים להיות הכבאים ולא מזניקים מטוסי כיבוי לשדות, הוא מספר את הלא יאומן. מתברר שאותו כלי נשק פרימיטיבי בדמות עפיפון תבערה, הוא הגורם לכך שהוצא צו האוסר את טיסתם של מטוסים קלים באזור. ואם לא די בכך שמטוסי הכיבוי אינם יכולים לטוס מעל שדות החקלאים, מתברר כי הנזק הוא לא רק לשטחים חקלאים בהם גדלים חיטה, אלא גם יבול שתחת הקרקע נפגע. כך למשל טונות רבים של תפוחי אדמה שכבר לפני מספר ימים היו צריכים להיות מרוססים, לא קיבלו את הריסוס עד לרגע זה, והחשש לפגיעה בירק הנצרך הוא גדול, דבר שיבוא לידי ביטוי גם בשוק הישראלי ובכיסו של הצרכן.
כשמסתכלים על ההיסיטוריה בעולם, מתברר כי למרות שהעפיפון נראה כמשחק וצעצוע, כבר בעבר הוא שימש ככלי מלחמה. כך למשל ביפן העתיקה היו נוהגים לעשות בעפיפון שימוש ככלי ללוחמה פסיכולוגית. מסופר על כך שהיפנים היו מעיפים עפיפונים אל מעל מחנה האוייב, כאשר לעפיפון היו מחוברים פעמונים ועוד כלים קטנים שיצרו רעשים מוזרים, מה שגרם להפחדתם של החיילים האוייבים שסברו כי רוחות רעות תוקפות אותם. מעבר לכך שהצליחו להפחיד את החיילים שבחסות החשכה לא ראו מהו יוצר הרעש, שינתם כבר לא הייתה שינה וכך גרמו להם להיות עייפים ולא מספיק ערניים לאורך היום כאשר היו צריכים להילחם. העפיפון גם שימש ככלי נשק שעה שחיברו אליו חץ, וכסוג של חץ וקשת נעשה בו שימוש באמצעות משיכת חוט שחובר, וכך נורו חיצים לעבר האוייב. בנוסף נעשה שימוש בעפיפון ככלי מלחמה שנתן סימנים לחיילים בקרקע וכך הצליחו לתאם מהלכים.
מתברר שהצעצוע שברבות הימים הפך גם לסמל שיכול להפגיש בין אנשים גם אם מעבר לשני צידי הגבול, יכול לשמש ככלי מלחמה לכל דבר ולגורם לכאב ראש גדול. בתעשייה הצבאית והאווירית שבהן ייצרו את ‘כיפת ברזל’ ואת המערכת לגילוי מנהרות, שוברים בימים אלו את הראש איך להתמודד עם בלון הליום ומשחק העפיפון, שני דברים שבדרך כלל נמצאים בידיהם של ילדים ולא באמתחתם של מחבלים.
כמה דברים שכדאי לדעת על העפיפון
כמו מטוס או ציפור שעפים באוויר, גם לעפיפון יש ארבעה כוחות שמשפיעים עליו: כוח הכבידה (כוח המשיכה) התרוממות, דחף, וגרירה.
העפיפון נעשה תמיד מדברים קלים בכדי לגרום כמה שפחות התנגדות.
מה שגורם לעפיפון שלא ליפול באמצעות כוח המשיכה, זה הדחף שמיוצר כתוצאה מאוויר שנע מעל חלקו העליון של העפיפון במהירות גדולה יותר מהאוויר שנע בתחתיתו של העפיפון. וזו בעצם הסיבה לצורתו של העפיפון.
בעוד שמטוסים צריכים דחף באמצעות המנועים וציפורים מקבלים את הדחף באמצעות הכנפיים, העפיפון נקבל את הדחף באמצעות הרוח שסביבו, שאם לא הייתה רוח, מעיף העפיפון היה חייב לרוץ בכדי לייצר תעופה.
העפיפון שהצליח לשבור שיא, היה העפיפון של שני מאטרולוגים מארה”ב, שהעיפו עפיפון לגובה של 3801 מטר, כאשר מדובר בעפיפון די גדול ששטחו היה 40 מטר רבוע.
העפיפון הגדול ביותר היה בגודל של 1500 מטר רבוע, ובכדי להניע אותו לתעופה נצרכו עשרה אנשים בריונים, כשמיד לאחר מכן הוא קובע לקרקע בעזרת שתי משאיות שהיו מלאות בחול ואבנים, ואולם זמן קצר לאחר שהחל בתעופה הוא הצליח להזיז את המשאיות ולגרום להן להתגלגל תוך שהוא מתנתק מהם ועף לו למקום לא ידוע.
בגלל עפיפון נבנה הגשר שבין ארה”ב לקנדה. מסתבר שגשר השלום שעובר מעל נהר הניאגרה, נבנה בעקבות הישג של ילד צעיר שהצליח להעיף עפיפון במסגרת תחרות עפיפונים שמטרתה הייתה להנחית עפיפון מעברו השני של נהר הניאגרה על הגדה הקנדית. לאחר הצלחתו של אותו ילד שהחזיק בעפיפון עם חוט באורך של 240 מטר, הוחלט למתוח כבלים בין שתי הגדול ולאחר מכן החלה בנייתו של גשר מסילת הברזל.
תגובות