הפוליטיקה החרדית מספקת לנו לא מעט דרמות לאורך השנים. אחד הרגעים שבהם נזכרתי הבוקר, זו אותה דרמה בקומה החמישית של משכן הכנסת, שהתרחשה לפני כמעט עשר שנים. בחדר סיעת יהדות התורה התכנסו חברי הכנסת בכדי להכריע על סדר התפקידים. הימים היו ימי המריבה הגדולה שבין פרוש וליצמן, והשאלה הגדולה שהייתה במרכז החדר מי יקבל את תפקיד יו”ר וועדת הכספים.
ליצמן שכיהן בתפקיד וראה כמה כוח והשפעה שיש למי שיושב על השיבר, רצה להמשיך בתפקידו, אולם גפני התנגד ורצה זאת לעצמו. בפלפול של סדר שני, הסבירו מתנגדיו של ליצמן כי המקום הראשון המכובד הוא סגן שר במעמד שר, ועל כן המקום השני הוא מלכתחילה של דגל התורה. פרוש נתן ידו לעמדת גפני, ועמדת הסיעה קבעה כי ליצמן יכהן בתפקיד סגן השר במעמד שר, גפני כיו”ר וועדת כספים, ופרוש יחזיק בתפקיד סגן השר. עמדתי שם עיתונאי יחיד מאחורי דלת חדר הסיעה כשלפתע ליצמן יצא משם זועם וטרק את הדלת אחריו.
לימים ליצמן התאהב בתפקיד סגן שר הבריאות ובשלב מסויים אף הפך לשר של ממש בתפקיד שכל כך אוהב. נזכרתי באנקדוטה ההיא שהתרחש בחדר הסיעה הישן שבכנסת, לאור ההתרחשויות היום. בשעה טובה ומוצלחת הצליחו לגבש הצדדים הסכם להליכה משותפת בבחירות, אלא שהיחסים כל כך עוינים שכבר עתה הם החליטו לחלק את השלל, ולא להמתין לאחר הבחירות.
קצת מצחיק להביט אל חלוקת השלל שסוכמה ביהדות התורה. הצייד עדיין לא צד אך כבר מוכר את השלל. העגלה עוד לא רתומה לסוסים אך היא נוסעת ואולי אף דוהרת, ואף אחד לא שם לב שרק כוח האינרציה של הירידה, הוא שגורם לה לנוע.
אין זה סוד שיהדות התורה לא במיטבה. הצלקות והפצעים מהבחירות לרשויות טרם הגלידו. גם אם שיפמן וזייברט הצליחו ליצור הסכם מושלם שמקובל על כל מרכיבי יהדות התורה (והוא לא), הציבור לא אמר את מילתו, והוא עשוי לומר זאת בבחירות הקרובות. הקרבות, הוויכוחים והמחלוקות התישו את הציבור שרבים ממנו לא ימהר להצביע ג’, ורק לחץ אמיתי שישדרו גדו”י עשוי לשנות זאת.
משכך, התוצאה תיהיה מתורגמת גם במספר המנדטים שתקבל יהדות התורה. ומכיוון שהתוצאה לא ברורה כעת, ובוודאי שלא תוצאות כל הבחירות, נראה שקצת מוקדם מידי להגיע להסכמות על חלוקת תפקידים, שהינם חלק אינטגרלי ליצירת מצג האחדות והשוויון ביהדות התורה.
תגובות