את שנות ילדותי וצעירותי העברתי בשכונת מקור ברוך הסמוכה לשכונת גאולה בירושלים. נולדתי וגדלתי בצולנ’ט הכי מבעבע והכי טעים שיש. גם היום אני מחובר לירושלים בכלל ולשכונה הזו בפרט. אומרים שירושלמי יכול לעזוב את ירושלים, אבל ירושלים לא יכולה לעזוב אותו.
כירושלמי (כן, לא אעזוב את ההגדרה הזו), אני עומד בוש ונכלם לראות את התמונות היוצאות מרחובה של גאולה. אבל זו לא רק הבושה, זה הכעס והתסכול ממה שקורה שם.
במוחי אינני מצליח להבין מה מביא את האנשים להמשיך להסתובב בגאולה. אני לא מבין מה עובר בראש לחלק קטן של הסוחרים, כשהם מקבלים החלטה לפתוח את החנויות ולצפצף על ההוראות.
האם זהו ה-DNA שאם הממסד אומר X אז נעשה Y? וכי הם עיוורים למה שקורה בעולם, בארץ, בריכוזים החרדים בניו יורק?
אין חולק על מעשי החסד של החברה החרדית. יכולים להפוך עולם שלם בשביל מעשה חסד אחד, שלא לדבר על הצורך בהצלת חיים.
אבל הנה, בכמה ימים מצליחים אנשים טיפשים לעשות נזק בל ישוער. לא, לא לתדמית החרדית, לא על חילול ה’. נזק בגוף ממש. אלו לא רק אנשים טיפשים, אלו פושעים, רוצחים!
כמו בכל חברה, גם אצלנו בחברה החרדית יש פושעים, ואולם כמות הפושעים שצפה לה בתוך מספר ימים, מתחרה בזינוק האבטלה, שלא לומר בזינוק מספר החולים ב’קורונה’.
אם יש משהו שצריך להחדיר לראש של כל החכמולוגים שמרשים לעצמם להסתובב ברחובות, זה את הדבר הבא. תקנות הממשלה להטיל סגר, תחילה מרצון ולאחר מכן בכפייה, הם כלי שנועד לעצור מגיפה. הכלי הזה אמנם בידיהם של השוטרים, אך הרבה לפני הוא במוחם של האנשים. למה בדיוק מחכים אותם בלייני גאולה? לראות כמויות של חרדים הנאבקים על חייהם?
את דבריי אני כותב על גאולה, ואיני חוצה את כיכר השבת אל תוככי מאה שערים. ברור לי שהתמונות המרגיזות שיוצאות משם, של ערב רב המחזיקים בדגלי אש”ף והולכים הלוך חזור רק כדי להוכיח שהם בעלי הבתים, אלו תמונות שלא משקפות את האמת על מרבית התושבים. המחבלים האלו צריכים בטיפול בשפה שהם מבינים.
לפני מספר ימים עפה לה תמונה שכל כולה הייתה ‘פייק ניוז’ אך שסיפרה על אריות המסתובבים ברחובות רוסיה בכדי למנוע את יציאתם של האנשים לרחובות.
במאה שערים הייתי מסתפק בכלבלב קטן שדי בשלוש נביחות בכדי שיעשה עבודה יעילה, ויכניס את המחבלים לחוריהם. מי שהציווי האלוקי של ‘ונשמרתם מאוד לנפשותיכם’ לא עושה לו כלום, אולי יבין זאת בדרך שהוא פוחד ממנה, נביחה מכלבלב קטן שיזכיר לו את מידת גבורתו.
תגובות