החלטתו של ליצמן להתפטר מתפקידו בממשלה, איננה ראשונה ובוודאי לא תקדימית. בעבר עשה זאת ליצמן כמחאה על חילול השבת, ובימים ההם עזב את משרד הבריאות. הפעם למרבה האירוניה, דווקא נושאי בריאות הם שמביאים את ליצמן לקבל החלטה לעזוב את הממשלה, אולם להישאר בקואליציה.
המהלך של ליצמן לא נולד אתמול בבוקר. הוא מתבשל אצלו לפחות חודש ימים, לפחות מהימים שבהם הוחלט כי מאות מחסידי גור יעזבו את משפחתם ויגיעו לקפסולות בבית מדרש הגדול בירושלים, והכל בכדי לשהות בצלו של כ”ק האדמו”ר מגור שליט”א בר”ה ויו”כ.
ליצמן שהחל להריח את מה שמתוכנן לקראת החגים, זעם וכעס בעיקר על אדם אחד, על פרופ’ גמזו. כבר לפני שבועיים – שלושה, ליצמן הרגיש שזה מתקרב, ושסגר יוטל על הערים החרדיות – על הריכוזים החרדיים. לפני שבוע הוא הצליח למנוע את המהלך הפרטני שנגע לציבור החרדי ובמקביל גם לזה הערבי, אולם יומיים חלפו והוא הבין שלא רק שלא פתר את הנושא, אלא הוא התעצם, ועכשיו הסגר יוטל על כלל המדינה, לשבועיים ואף יותר.
בקריאת מכתב ההתפטרות של ליצמן לנתניהו, אפשר לסכם את ההתפטרות במילה אחת: ‘אידשקייט’. כך זה היה אז בעבודות הרכבת בשבת, וכך גם עכשיו. הפרשנים ואולי גם הציניקנים יעשו חשבונות אחרים של כתב אישום שבדרך, ושלל סיפורים נוספים, אולם אפשר לומר על ליצמן דבר אחד, כאשר משהו מפריע לו, הוא הולך בכל הכוח גם אם יודע שיפסיד. בקרב הזה ליצמן הפסיד, אבל ברוזמה שלו תתווסף שורה נוספת להתפטרות ההיא על רקע חילול השבת: “התפטר בגלל הסגר בראש השנה ויו”כ”, וזו השורה שכולם יזכרו.
המהלך של ליצמן שנעשה אתמול בוקר הוא לא דבר של מה בכך, והשלכתו יכולה להיות רוחבית. התפטרותו מהממשלה מחזירה אותו אל הכנסת ממנה התפטר באמצעות החוק הנורווגי. אלא שכאן העניין יכול מתחיל להסתבך. ליצמן שהתפטר בעבר עשה זאת למען נציג אגו”י, איש חסידות גור, ח”כ אליהו חסיד. הוא עשה זאת כי קיבל הוראה מגבוה. מה שקרה בעקבות אותה התפטרות, שגם סגן השר מקלב התפטר, ובכך איפשר לאליהו ברוכי, איש דגל התורה להכנס לכנסת וכך נוצר השוויון המוקדש בסיעה בין שתי המפלגות. שוויון שנוצר אך לפני שנה וקצת בהסכם שסיים את היחס ההוא של 60-40.
התפטרותו של ליצמן וחזרתו אל הכנסת, אינה מוציאה את ח”כ חסיד מן הכנסת, אלא דווקא את איש דגל התורה, את ח”כ אליהו ברוכי. במקרה שכזה, המשמעות מבחינת דגל התורה שהאיזון מופר לטובת אגו”י, דבר שלא יסכימו לכך. בניגוד למה שניתן לחשוב, חזרתו של ליצמן אל הכנסת אינה מפקיעה את האפשרות לחזרתו של ברוכי אל הכנסת בקונסטלציות שונות, אולם בדגל התורה כבר מבהירים שלא יהיה מקובל עליהם שח”כ ברוכי לבדו ישלם את מחיר ההתפטרות.
יתירה מכך, בניגוד לעבר שדגל התורה קיבלה בהכנעה מהלכים של אגו”י, הפעם נדמה כי גם עצם המהלך להתפטרות מהממשלה לא עובר בשוויון נפש.
בדגל התורה ניתן לשמוע קולות של בכירים במפלגה שסבורים שהתפקיד בממשלה איננו פרטי של ליצמן, ואם אין ביכולתו או ביכולתה של גור למלא את התפקיד, יתכבד מישהו אחר באגו”י וייקח את התפקיד לידיו. למה אתם שואלים? לטענת אותם בכירים כי האצבע בממשלה חשובה, אפילו חשובה מאוד בנושאים הקשורים ליהדות.
נדמה שהמהלך של ליצמן, מביא עימו התראה לצונאמי פוליטי פנים-מפלגתי ביהדות התורה. האם הגלים יגיעו לחוף? נוכל לדעת בזמן הקרוב.
תגובות