בג”צ קבע: יש להכיר בגיורי הרפורמים והקונסרבטיבים

בית המשפט העליון בשבתו כבג”צ, פסק הערב פסק דין שנמשך לאורך ה-15 שנים האחרונות, ולפיהם מדינת ישראל תכיר לצורך חוק השבות בגיורים שנעשו בישראל בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות.

את ההחלטה קיבל בג”צ בהרכב של שמונה שופטים ובראשם נשיאת העליון חיות. בעתירה שהוגשה לפני 15 שנים, ביקשו העותרים לקבוע כי לעניין חוק השבות יש להכיר כיהודים במי שבמהלך שהותם בישראל כדין עברו גיור בקהילה רפורמית או קונסרבטיבית.

שמונת שופטי הרוב סברו כי לאחר למעלה מ-15 שנים שבהן בית המשפט המתין ללא הועיל להכרעת המחוקק בסוגיה זו, ונוכח העובדה שעל הכף מונחות הזכויות והמעמד של העותרים ושל אחרים כמותם, אין מנוס מהכרעה שיפוטית.

לצד שמונת השופטים, היה שופט אחד בלבד, השופט נועם סולברג, שהיה בדעת יחיד, שאמנם הסכים עם המסקנה המשפטית של פסק הדין, אך סבר כי יש להשהות את מועד כניסת פסק הדין לתוקף ב-12 חודשים מיום כינונה של הממשלה ה-36, כדי לנסות להימנע מטלאי על גבי טלאי, ולאפשר אסדרה חקיקתית לנושא הגיור, גיור ממלכתי כפי שהיה נהוג בעבר. לגישת השופט סולברג: “אם יחוקק חוק – יֵעַשֵׂה כדברו של המחוקק; אם לא – יֵעַשֵׂה כדברו של בית המשפט בפסק דין זה”.

כזכור, בשנת תש”ל תיקנה הכנסת את חוק השבות והוסיפה לו את סעיף 4ב הקובע כי “לעניין חוק זה, “יהודי” – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת”. הכנסת בחרה שלא לאמץ את הצעת חלק מחבריה להוסיף למונח “שנתגייר” את המילים “לפי ההלכה” או “לפי הרבנות הראשית”. מאז נדונו בבית המשפט העליון הליכים רבים שעסקו בפרשנות המונח “שנתגייר”, ופעם אחר פעם קרא בית המשפט לכנסת לומר את דברה בנושא. ואולם מאז שנחקק התיקון בשנת 1970 ועד היום, בחרה הכנסת שלא לנקוט עמדה מפורשת בשאלה מה משמעותו של המושג “שנתגייר” בחוק השבות.

אחד ההליכים שבו נדונה לאחרונה סוגיית פרשנותה של התיבה “שנתגייר” בחוק השבות היה בבג”צ לפני כ-15 שנים, בו עלה עניינם של מי שהתגיירו בישראל בקהילה אורתודוכסית שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי (בתי הדין של הרב ניסים קרליץ בבני ברק ושל הרב פרנק במאה שערים). באותו פסק די נקבע כי פרשנות של התיבה “שנתגייר” בחוק השבות פירושה – מי שעבר גיור בקהילה יהודית מוכרת בהתאם לאמות המידה המקובלות בה. “קהילה יהודית מוכרת” הוגדרה באותו פסק דין כקהילה “בעלת זהות יהודית משותפת, מבוססת וקבועה”. פסק הדין בעניין רגצ’ובה הוכרע אף הוא לאחר עשר שנים של המתנה להכרעת המחוקק בסוגיה שנדונה בו.

שופטי בג”צ טענו בפסק דינם היום כי שר הפנים בתצהיר התשובה מטעמו לא השיב לגופן של העתירות ולא טען כי יש שוני בין הגיור האורתודוכסי שנדון בעניין רגצ’ובה ובין גיור שנעשה בישראל בקהילות רפורמיות וקונסרביטיביות. יתרה מכך, לעניין חוק השבות שר הפנים מכיר זה מכבר בגיורים שעורכות קהילות אלה בחו”ל.

הקהילות הלא-אורתודוכסיות שבהן התגיירו העותרים הן קהילות מבוססות בישראל, והן בעלות זהות יהודית משותפת וידועה ומסגרות קבועות של ניהול קהילתי. הליך הגיור בהן נעשה על ידי גוף דתי שהוסמך לכך בקהילה שאותה הוא משרת, בהתאם לאמות-מידה קבועות. קהילות אלו, כפי שכבר נפסק, הן “חלק מהזרמים המרכזיים של היהדות בעולם”. על כן, בהתאם למבחן שנקבע בעניין רגצ’ובה בדבר גיור ב”קהילה יהודית מוכרת”, הכריע בית המשפט כי כל עוד לא קבע המחוקק אחרת, יש להכיר כיהודים לעניין חוק השבות במי שהתגיירו בקהילה רפורמית או קונסרבטיבית בישראל. בית המשפט הדגיש כי אין בהחלטתו כדי למנוע מן הכנסת לצקת בעתיד תוכן נוסף או אחר למושג הגיור בחוק השבות, ככל שתמצא זאת לנכון.