זה היה אישי, אמוציונלי, ורווי שנאה ויצר נקמה. זה אפילו טבעי כל הדברים האלו בפוליטיקה, כי זו בדיוק פוליטיקה. אלא שדווקא בשל כך, גדעון סער, היה צריך לדעת איפה לא חוצים את הקו, ודווקא ממנו כפוליטיקאי וותיק היה מצופה שיידע איפה הסמן, אך ברגע האמת הוא נכשל.
הכשלון ההוא התרחש בחודשיים האחרונים, שעה שהצהיר פומבית כי לא יישב עם נתניהו. בעצם ההכרזה, סער חבר למחנה ‘רק לא ביבי’. באותו מחנה התמודדו לא מעט קבוצות ממרצ ועד כחול לבן, שביקשו את קולותיהם של המתוסכלים מעצם המשך הישיבה של נתניהו בראשות הממשלה. המחנה ההוא שייך לשמאל ולמרכז, ואין להם שום כוונה לתת לסער את קולותיהם.
כשסער עשה את המהלך ההוא והכריז את ההכרזה הגורפת לא לנתניהו, הוא גזר על עצמו שאנשי ימין שהיו עימו ותמכו בו רעיונית ומעשית, כבר לא יהיו שם. הם אמרו ‘לך’ לבד.
סער הוא לא הראשון שנפגע אישית מנתניהו. ישנה רשימה ארוכה של נפגעים. חלקם בחרו ללכת עם סער בהתמודדות הפוליטית ויחד עימו התרסקו. אילו רק היה לומד מכחלון, הוא היה יכול למנף גם שישה מנדטים שקיבל על פי המדגמים, ולהפוך להיות שר בכיר מאוד בממשלה.
ההתבססות של סער על מחנה השמאל -מרכז, הוא שהביא לו את התוצאה הקשה הזו מבחינתו. אם סער רוצה להמשיך בפוליטיקה ולהשתקם מהמכות שחטף, הוא יצטרך לחבור לממשלת נתניהו, להגיד טעיתי ולפתוח פרק חדש בפוליטיקה. במקום אחר זה היה קשה, בפוליטיקה זה הכרחי.
תגובות